מכתב שכתבתי לפני שנתיים אחרי שחזרתי מוקסמת משיחה של חני:
"חני שלי , סלב הסרטן הכי שווה בלי שום ספק !
מהרגע שהכרתי אותך ידעתי שאת אישיות מיוחדת !
כששמעתי שיש לך הרצאות שאת מעבירה הבנתי שאני חייבת להגיע לאחת מהן.
אתמול ישבתי מהופנטת מההרצאה שלך , הרגשתי ששעה וחצי אני יושבת ומקבלת שיקוף של התקופה של נטע (אחותי שחלתה בעבר).
החשיבה שתמיד צריך להיות ריאלי ואופטימי עד כמה שאפשר, להבין שלפעמים זה שאתה במקום הכי קשה ושפל זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך כי רק משם אתה יכול לקבל את התנופה הכי חזקה למעלה.
התרגשתי לראות את חני המשוגעת עומדת על במה ולא איכפת לה מה יגידו על זה שבאמצע ההרצאה היא מורידה את נעלי העקב שלה (כי זה סבל שהוא פשוט לא הכרחי)
למדתי שמותר לכעוס , מותר להיות עצובה אבל שזה לא יבוא על חשבון שמחה וצחוק בזמנים אחרים .
בדרך חזור דיברתי עם אבא והוא אמר לי משפט שהוא אומר תמיד :
"האדם לא צריך לשאול למה אלה בשביל מה?"
חני , אלוקים שולח לנו שיעורים קטנים בדרכים מסויימות .אני לא יודעת אם את יודעת אבל חוץ מלהגיד לבנות להיבדק כבר עכשיו בשביל שאם ימצאו משהו מסוכן חס וחלילה זה יהיה מספיק מוקדם , הצלת נשים רבות מהמחלה הנוראית הזו דרך זה שפשוט נתת את השיעור הזה לחיים, בלי לקבל "ייסורים" . "
חני שלי , את לא היית פה בעולם הזה . את כאן ועכשיו . מבחינתי את פה ותהיי פה תמיד ! תלווי אותנו בבחירות שלנו , באירועים שלנו , בשמחות ובעצבות שלנו .
אין לי דרך לתאר לך כמה אני מודה לבורא עולם שנתן לי טעימה ממך , טעימה קטנה של שלוש שנים מלאות בהשראה ,אומץ , חכמה, שמחת חיים ומה לא .
לא אשכח לעולם שביום הראשון שנפגשנו לקחו אותי הצידה , ילדה קטנה בת 14.5 ואמרו לי "תחווי את החוויה כמה שיותר איתה כי היא לא תהיה פה לעוד הרבה זמן , זה עניין של כמה חודשים" ואת נלחמת על כל רגע להוכיח שאת כאן כדי להישאר , כאן כדי לעשות שינוי .
ראיתי איך ילדיך המדהימים מקבלים את הסיטואציה שלפעמים אמא היא מרכז העניינים ומקבלים את זה .
אני רוצה להאמין שטוב לך עכשיו . שלא כואב . שכבר אין סבל . אני בטוחה שיש כמה מלאכים קטנים שמחכים לך למעלה ! תמסרי להם שאני מתגעגעת כל כך ושישמרו עלינו טוב כי אנחנו כאן כדי להמשיך אתכם ואת דרככם .
אוהבת ומתגעגעת .
הדר