אני מוצאת שבזמן האחרון קשה לי כ"כ!!!!
אני מרגישה שמעמידים לי כל הזמן מראה מול הפרצוף.... והתמונה שאני רואה לא מוצאת חן בעיני... מעולם לא חשבתי שאני כזו...אך כנראה זה מה שחושבים עלי.... נכון אולי אני לא נראה דוסית..קרי לא הולכת עם חצאיות ארוכות...(גם לא קצרצרות) ונכון שאני כן מדברת עם בנים... אז מה? זה אומר שאני לא דתיה????????????
למה כשבאים להכיר לי מישהו חושבים ש"דוס" או "בייניש" בחיים לא יסתדר איתי, או אני איתו???????
פעם רב במדרשה שלי אמר שאישתו לא התחתנה עם הרב X זה היה תהליך... ולקח זמן עד שהוא נהיה כזה.. הוא אמר לנו שלא נצפה למצוא "רב" שיש תהליך ועבודה רבה!!! אני מודעת לזה ואני מוכנה לעבוד..ולעבוד קשה...!!!! אבל אני מרגישה שאני לא אקבל את ההזדמנות הזו... כואב לי כ"כ שאנשים שכביכול מכירים אותי ... לא מכירים אותי כלל!!! אני פשוט מרגישה שלא מעריכים אותי(כן, אולי זה לא אמור להיות מדד להערכה.. אבל אצלי כרגע זה נתפס כך... "כנראה שאני לא מספיק טובה בשביל...")
אין פה ממש שאלה... סתם פרקתי כאב... וזה דווקא מופנה אליכם בתור בחורי ישיבה.. ובקשה, קצת קשה.. (שגם אני נופלת בה- מודה!) בבקשה אל תשפטו חיצונית....!!! יש הרבה מעבר... אני יודעת שאף אחד לא רוצה "מקרה סעד" וכולכם מחפשים את "המושלמת", כשהיא כבר כזו.... אבל בבקשה תזכרו שגם הרב X לא היה תמיד כזה....
שיהיה שבוע טוב!