מעלעל

חרף העובדה שעמדו לרשותנו 48 שעות לקריאת עלונים כמעט ללא הפסקה, עלוני השבת האחרונה השאירו טעם חמצמץ בפה, מין עקצוץ של פספוס. כאילו היה פוטנציאל טוב להפיץ גיליונות משובחים, שיעסקו בסוגיות בוערות, יתנו מבט מרענן על החיים, היקום וכל השאר או סתם יעבירו את החג בנעימים, וכל מה שיצא זה חומר ממוחזר או משעמם. העניין היה קשה שבעתיים (טוב, נו - כפליים) בגלל אורך החגיגות - 48 שעות בלי גירויים חיצוניים, כשכל מה שיש לקרוא זה זבולון אורלב ב"בשבת בשבתו" או עלוני פרסומות לחופשות בחו"ל.

שעה של אור

שלא תטעו - מי שחיפש טוב-טוב בכל זאת מצא כמה דברים מאמרים מוצלחים להעביר לקרוא. אחד מאותם מאמרים היה זה של יוני לביא ב"בשבת בשבתו". מלבד הנפלאות שהוא עושה ב"חברים מקשיבים" ומגע הקסם שהתברך בו בכל הקשור לשידוכים (נסו בעצמכם!), ליוני יש כישרון כתיבה יוצא דופן. השבת החליט יוני להפריך כמה 'אקסיומות' שנשמעות במרחב הציבורי, משפטים כמו "כל אחד והאמת שלו", "אנחנו לא כמו החרדים" ו"שבעים פנים לתורה, לא?". יוני השתמש בדוגמאות מחיי היום-יום בתיבול קורטוב ציניות ומידה לא-מבוטלת של חוש הומור, ואת התוצאה הנפלאה זכינו לקרוא מעל דפי העלון. כיף לקרוא, תודה.

סליחה, טעות

גם זה קורה לפעמים - אבי עמית מ"מצב הרוח" כתב השבת על כנס המנהיגות של החמ"ד באזור הצפון. ברשימה המכובדת של משתתפי הכנס, שכללה בין היתר את זוכה פרס הנובל פרופ' ישראל אומן, ראש מנהל החמ"ד ד"ר אברהם ליפשיץ והעיתונאי ג'קי לוי, נכתב גם "הרב ד"ר בנימין לאו, נשיא עמותת הכל חינוך". העניין הוא שכל קשר בין הרב-ד"ר המדובר ובין העמותה הנזכרת לעיל הוא מקרי בסך הכל. נשיא העמותה ומקימה הוא הרב שי פירון מהישיבה התיכונית בפ"ת, ולא הרב לאו. אז מי באמת היה שם בכנס, הרב בני או הרב שי?

רכילות, רבותי, רכילות

אחת לאיזה זמן מוגבל, בדרך-כלל משהו כמו פעם בחודשיים או שלוש, רז קיל מצליח לגרד שלושה עמודים שלמים של רכילות, עמוד אחד יותר מהשניים הקבועים. גם השבוע זכינו לדיווח מפורט בקשר לכל מה שקרה עם כל המי ומי בציונות הדתית. בין השאר למדנו שרועי רידר התארס עם אילה גליקמן, שהנכדה של מישהו חגגה בת-מצווה ושמשפחת כהן מחולון נולדה בת, רביעית במספר. מזל שקיל דאג לעדכן אותנו: אני תוהה איך היינו שורדים את החג במחשבה שמשפחת כהן מונה רק חמש נפשות.

אגב, כדאי לשים לב לדפוס הפרסום של הטור: קיל דואג לפרוס את עמודי הרכילות השבועיים על פני שישה עמודים, עם שלושה עמודי פרסומת באמצע. כנראה שגם הקורא הבורגני ביותר יתרחק מרכילות מרוכזת של שלושה עמודים רצופים, אז ב"מצב הרוח" דואגים להפריד. לתשומת ליבכם.

זה מטוס? זה ציפור? לא, זה 'תורה מן'!

מה נסגר עם 'תורה מן'? נראה כאילו דמות הקומיקס הבדיונית שמככבת בחודשים האחרונים ב"גילוי דעת" מתחילה לאבד את זה. מטרתו של גיבור העל המצויר היא ללמד את ילדי ישראל כל שבוע כלל הלכתי אחר, דרך סיפורים מהחיים. לפני שבועיים 'תורה מן' ירה ברובה סער לכיוונו של ילד תמים שכל חטאו היה רצון לטבול כלים, והוא לפני בר-מצווה. שבוע שעבר הוא שינה בכוח את המסלול של מטוס שחשב לעוף מעל הר הבית. השבת 'תורה מן' השמיע איום מרומז כלפי מישהו שהתלבט בנוגע לקביעת חברותא איתו. גיבור העל החזיק בידו הר, וחשב "לכפות" אותו על החברותא שלו. לא קצת אלים מדי יחסית לפינה שמיועדת לילדים? מקורות מוסרים למערכת שהפינה הבאה צפויה להציג את 'תורה מן' כשהוא מפגיז תלמיד מאחת הישיבות החרדיות שהבין את הריטב"א בצורה שגויה, ובשבוע שאחרי 'תורה מן' ישמיד יבול שלם חיטה כי הבעלים חשוד על המעשרות. ילדים, במקומכם הייתי נזהר מהטיפוס הזה.

לא נגענו - ספירת העומר

מתוך עלון "חג לי" מבית מכללת ליפשיץ, לשבועות. הופץ השבת:

"אדם שלא התכוון לספור ואמר: 'היום כך ימים בעומר', לא יספור היום בברכה אך בהמשך יספור בברכה. הנשאל בין השמשות כמה ימים בעומר יענה אתמול היה כך וכך... אדם שאמר את מספר הימים יוכל להמשיך לספור בברכה" (ההדגשות במקור - צ"ה). בהתחשב בעובדה שספירת העומר כבר מאחורינו, יש מצב שהטור הנוכחי היה קצת לא רלוונטי? נקודה למחשבה.

בקטנה -אולי די עם החצילים?

עורך יקר,

הקטע הזה עם החצילים ב"עולם קטן" עבר כל גבול. הבנו את הבדיחה, יופי, מצחיק. אפשר להתקדם הלאה עכשיו. פעם "רשות הדיבור" הייתה פינה מכובדת שרבנים, מחנכים ואישי ציבור היו מפרסמים שם קטעים מטעמם. סאגת החצילים הבלתי-נגמרת מבזה את הפינה ומרחיקה את הקוראים. אשמח אם תחזיר לפינה את הכבוד הראוי לה, ותשים קץ לביזיון הקולינארי.

בתודה מראש ובהערכה רבה,

המעלעל.

גם אתם חגגתם ביום שישי את יום המגבת? גם לכם כבר נמאס מכל הלבן הזה של שבועות? גם אתם עוקבים בנשימה עצורה אחרי הישגיו של בוריס גלפנד, השחמטאי הישראלי, במסעותיו לכיבוש משחק המלכים? אל תהססו לשתף: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו - גם בפייסבוק!