מבשרות את בוא החג
גברותי ורבותי, ט"ו בשבט הגיע. טוב, אלינו הוא יגיע רק בעוד כמה ימים, אבל בעלוני השבת השונים היה החג הציוני לכוכב המרכזי. ב"מצב הרוח" אפילו צירפו מוסף מיוחד ומיוחצ"ן בחסות הקרן הקיימת לישראל. חג לאילנות? לאו-דווקא, בהתחשב ביערות הגשם שנכרתו לצורך הפקת המוסף. ב"מעייני הישועה" כתב שלמה יגר על הסגולות הרפואיות של פירות שבעת המינים. התעלמו לחלוטין מראש השנה לאילן - העלונים "יש"ע שלנו", "צהר לשבת", "שבתון" ו"ארץ ישראל שלנו". את הכתבה הכי מעניינת בהקשר של החג סיפק (שוב) עמית שולמן, עורך "בראש יהודי". שולמן ראיין את הרב אהרל'ה הראל, לשעבר ראש ישיבת ההסדר בשילה. הרב הראל מתעסק כבר כמה שנים בנושא של איכות הסביבה מנקודת המבט היהודית (כן, אפילו לפני שהנושא הזה נהיה כל-כך פופולארי...), ושוחח על חיבור לטבע בעידן של אייפון 4, על צמחי מרפא ועל שמירה על הסביבה כבקשת א-לוהים. כן ירבו.
הרי זה משובח?
השבת, מדור הרכילות ב"מצב הרוח" היה מעניין, מעניין במיוחד. אפילו יותר מרתק מבכל שבת רגילה. נתבשרנו השבוע שד"ר ישעיהו יקיר העביר הרצאה בבית-הכנסת בשיכון הפועל המזרחי בראשון לציון (איך פספסנו?!), שמרב פסיג התארסה עם יאיר (בשעה טובה!) ושאשתו של אייל קציר מכפר-סבא, איילת, ילדה בת (ויקרא שמה בישראל..?). כל-כך מעניין הוא המדור, שרז קיל החליט להרחיב את היריעה ולפרוס אותו על-פני שלושה עמודי רכילות מלאים, במקום שני העמודים הקבועים. המדור מודה למר קיל על שהוא דואג לספק את המידע החשוב הזה מידי שבת בשבתו, ומקווה לראות אותו מתרחב לכיוון ארבעה וחמישה עמודי כרומו, עד שיבלו שפתותינו מלומר די.
בלי כפל מאמרים
יש כמה דרישות בסיסיות מעלון שבת באשר-הוא. עלון צריך להיות מעוצב יפה, חף משגיאות כתיב והקלדה, וכדאי מאוד שגם יהיה מעניין. ולא לשכוח - ראוי שהכתבות והמאמרים המתפרסמים בו יהיו מקוריים, ולא פשוט "העתק-הדבק" ממקום אחר. ובכן, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה: בעמוד הפותח של "צהר לשבת" התפרסם מאמרו של הרב שלמה אבינר, שעסק בחובה לכבד את הרבצ"ר גם אם פסיקתו שנויה במחלוקת. העניין הוא שאותו המאמר בדיוק התפרסם ב"מקור ראשון" לפני שלושה שבועות ככתבו וכלשונו. לא יפה.
וזה עוד לא הכל - בעמוד 6 הובא מאמרו של הרב רפי פויירשטיין, "מי פה הקיצוני", שכיכב כבר לפני שבועיים באתר Ynet. נראה שטרנד המיחזור לא פסח על עורך העלון, שבחר לקראת ט"ו בשבט לשמור על הסביבה ולמחזר מאמרים. לתשומת לב העורך.
דוחה הרבה מן החושך
בעלון "מעט מן האור" התפרסם השבת מאמר פרי-עטו של הרב מנחם פרומן הי"ו. הרב פרומן ממעט לפרסם מאמרים בשנה וחצי האחרונות, מאז התגלתה מחלתו. הרב פרסם שיר לזכרו של חנן פורת ז"ל, מייסד העלון ועורכו הראשון, והוסיף כמה מילות געגועים לחנן.
העלון "מעט מן האור" היה חביבו הפרטי של פורת, אותו ערך עד יום פטירתו. העלון הופקד מאז בידי מרים הופמן. השבוע פורסם בעלון שאת הופמן החליפה בעריכה מיכל אזרחי. המדור מאחל הצלחה רבה למיכל, ושתמשיך להפיק עלון מיוחד ומעניין בדרכו הייחודית של חנן.
צל"ש השבוע - בורא פרי הגפן
כתבה כזו רק "עולם קטן" היה מסוגל להנפיק: נטעאל בנדל פרסם בעלון כתבה על פאבים דתיים וגילה למי שעד היום התכחש - יש חיה כזו, והיא כאן כדי להישאר. בנדל ראיין את הבעלים של הבעלים של הפאב "גולה" בפתח-תקווה ואת הבעלים של "ריש לקיש" מתל-אביב, כמו גם את הרב יהודה גלעד, שהופיע ב"גולה" עם הקמתו. גם חה"כ אורי אורבך התראיין וסיפר על המגמה החיובית שה"גולה" מקדמת לצעירים מהמרכז. מהצד השני הביא בנדל את דבריו של הרב אלישע אבינר, שטען לעומת המבלים שהם "מחקים את תרבות הפנאי הנהוגה בארה"ב ובאירופה". היה מעניין לקרוא.
למה לגנוז?
"בית המדרש להלכה בהתיישבות החקלאית" הוציא עלון מיוחד לרגל ט"ו בשבט, "עלֶינוּ". לצד סמליל העלון הוטבעו המילים הכל-כך מעצנות "טעון גניזה". חבל שאנשי מכון המחקר שעוסקים בהלכות מצוות התלויות בארץ לא חסים על ארץ-ישראל, שהשטחים המוקצים בה לצרכי גניזה גדלים בקצב מבהיל. הפתרונות למניעת הצורך בגניזה של העלונים השונים הם פשוטים וקלים, ואין סיבה שיהיו עלונים שלא יאמצו את הפתרונות הללו.
מצב האומה
לחבילת העלונים הקבועה צורפה השבוע חוברת חביבה - "קריאת כיוון לציונות הדתית" מאת הרב אלי סדן. בחוברת, שאורכה כמעט חמישים עמודים, פרס ראש מוסדות "בני-דוד" בעלי את משנתו התורנית בנושאים על סדר היום כמו תג מחיר, האחוז הגבוה של חובשי-הכיפות בקרב הקצונה הצה"לית ופסיקתו של הרב הצבאי הראשי בעניין שירת נשים. למרות אורכה של החוברת המדור קרא את כולה, ויצא אופטימי. היה מרענן לראות שבמדיה רוויה פרסומות ויחסי-ציבור מופצת מידי פעם גם רשימה אידאולוגית, רלוונטית ונטולת פרסומות (כמעט..) שמוסיפה נדבך חשוב בשיח הציבורי והפנים-מגזריף כמו זו שצורפה השבוע. אלו שלא הספיקו לעוט על החוברות הבודדות שצורפו לחבילה יכולים למצוא את החומר ברשת, או לפנות למכיניסט מזדמן.