בשבת האחרונה, עת התפללתי בבית כנסת מחוסר-עלונים בעיירה הדרומית דימונה, הטרידה את מנוחתי שאלה. תהיתי האם עלוני פרשת השבוע משקפים מציאות, האם הם מייצגים נאמנה את הנושאים שבוערים אצלנו הדתיים, או שמא העלונים בעיקר יוצרים את העניין והתודעה בנושאים שונים בשיח ובוחרים עבורנו על מה נדבר בארוחת השבת. האם יחסי הכוחות בין העלונים השונים אכן משקפות את החלוקה הפנים-מגזרית האמיתית באחוזים נכונים? הבחירה הרווחת לעסוק בנושאים מסוימים, כמו רווקות מאוחרת, מפקד הציונות הדתית או פולמוס התנ"ך, למשל, ולהתעלם מנושאים אחרים כמו הומואים דתיים, תופעת המכינות הקדם-צבאיות המעורבות שתופסות תאוצה בשנים האחרונות וקיומו של שמאל דתי, לדוגמה, היא בחירה שיש לה השפעות על השיח הדתי. אבל האם הבחירה הזו מתיימרת לשקף את מה שבאמת מעניין את הסרוגים?
אני לא יודע אם יש תשובה 'נכונה' לשאלה הזו, אבל כדאי שההתלבטות הזו תתיישב לה קצת בעומק המוח כשמעלעלים בעלוני השבת. נקודה למחשבה.
הצבי ישראל
כתבה מעניינת ראתה אור השבת ב"מעייני הישועה". אני לא בטוח אם הכתבה עצמה הייתה באמת מוצלחת כל כך, אבל היא בהחלט עסקה בנושא מרכזי ביותר - דמותו של הרב צבי טאו, נשיא ישיבת "הר המור" שבירושלים ומנהיג ישיבות ה"קו" למיניהן. הרב טאו, שממאן להתראיין לכלי התקשורת השונים (אפילו לא לעלוני שבת!), הוא דמות רבת-השפעה על החברה הציונית דתית ואם זאת מעט ידוע לנו עליו. ברמת ההשקפה מוכרת סדרת ספרי שיעוריו "לאמונת עיתנו" שמספקת צהר לעולמו הרוחני, ובכל זאת גם המעיינים זמן ממושך בספריו מרגיש שאצלו רב הנסתר על הנגלה.
מי שקצת קרא על הרב, שהאימפריה שהוא עומד בראשה כוללת כמה מכינות קדם-צבאיות, מספר ישיבות מרכזיות והרבה-הרבה עשייה חינוכית, לא מצא חידושים מרתקים בכתבה הנוכחית, אבל עצם העיסוק בדמותו של הרב במסגרת של עלון שבת היא חידוש, וזה חידוש בהחלט ראוי לציון. הכתבה עצמה נכתבה בעילום שם וגם חלק מהמתראיינים אליה בחרו שלא להיחשף, מה שהוריד מעט מערכה. אם נצרף את העובדה שהרב עצמו לא התראיין לכתבה והיא גם לא הכילה איזה חידוש מעניין, נגיע למסקנה שהיה כאן ניסיון שהתפספס קצת. אבל העיקר שהיה ניסיון, ואיך אומרים - העיקר הכוונה.
זה הזמן - הצבע מפדל (סיסמת בחירות משנת 1984)
ניסיונות השכנוע להתפקד למפלגת הבית היהודי נכנסים כעת לישורת האחרונה, עכשיו שנותרו פחות מחודש ימים למפקד. השבת היה זה תורו של הרב ישראל רוזן להפציר בקוראיו להתפקד למפלגה הדתית-לאומית, בטור הכמעט-שבועי שלו ב"שבת בשבתו". חוץ מגילוי-לב מפתיע בנוגע לחוסר הזדהות אישית עם אף אחד משלושת המנהיגים הפוטנציאלים של המפלגה, הרב קרא לחברי האיחוד הלאומי לקחת חלק במפקד עצמו לא להחרים אותו כמו שעשו עד כה. סברה מעניינת שהעלה ראש מכון צומת היא שהפריימריז יעזרו למגזר בכללו להבין את המגמות השונות במגזר, לאן נושבות הרוחות וכמה-כמה בעימותי החרד"ל-מול-מחמד. אולי המפקד באמת יוכל לשמש מעין נייר לקמוס להבנה נכונה יותר של המציאות המגזרית.
גם מעל דפי "עולם קטן" התפרסם, בפעם המי-יודע-כמה, קטע במדור "רשות הדיבור" שעסק בחשיבות ההתפקדות. בטח בשבועות הקרובים, ככל שתאריך סיום ההתפקדות יתקרב, נשמע על יותר על כל הנושא.
שרץ העוף למינהו
עוול היסטורי נעשה עם הצרעה. אותה חיה עוקצנית ולא אהודה הפכה מנודה יותר מבת-דודתה הדבורה, ונדמה שהיא מתחרה ברמת חוסר הפופולאריות שלה עם עכבישים מכוערים למראה ומדוזות מצויות. נראה שב"שבתון" החליטו לכונן איזה צדק ולהחזיר לצרעה, חיה מקראית במקור ששמה מוזכר בהקשר מלחמתי דווקא, את כבודה הראוי. ההתעסקות בצרעה בפרשתנו הביאה, באופן מפתיע, שני כותבים שונים בעלון לייחד את הטור שלהם לענייני הצרעות למיניהן. הרב ד"ר אמיר משיח כתב על הקשר שבין הצרעה לתכלית העולם, וד"ר יצחק קניגסברג חיבר רשימה על הביולוגיה של הצרעה. בשבועות הקרובים אמורה להתפרסם סדרת כתבות נפלאה בנושא המבנה האנטומי של השליו, כולל כתבת צבע מיוחדת בשם "על חיות ובהמות - סיפורו של כוי ממוצע במשבר זהות מתקדם". הישארו עמנו.
מה נחמה הייתה אומרת על זה?
פולמוס התנ"ך שיצא מפרופורציות מראה סימני דעיכה, אבל פרפורי הגסיסה האחרונים שלו עדיין משמיעים איזה קול ענות חלושה-פלוס. הרב אבינר בחר לעסוק בפרשה הזו שוב כשהתייחס ב"באהבה ובאמונה" לדרכה הלימודית של נחמה לייבוביץ' ולמחלוקות שהיו לה עם אסכולת ה'תנ"ך בגובה העיניים' הידועה. בעוד צד מסוים מנסה לנכס לו את המורה נחמה ולהוכיח שהיא הייתה איתו בויכוח, הרב יעקב מדן כתב דברים הפוכים ב"בשבע". הרב מדן התייחס לעובדה שנחמה השתמשה בפרשנים אתאיסטים ונוצרים כחלק ממכלול הפירושים הלגיטימי שלה בספריה. אז מה נחמה הייתה פוסקת בויכוח-שלא-נגמר? מה שלא יהיה, כל עוד הויכוח הזה גורם ליותר אנשים לפתוח את התנ"ך אני בטוח ששפתיה דובבות בשמחה בקבר. ובלבד שיהיה זה ויכוח לשם שמים. התחשוה שלי היא שהויכוח הזה, שהתנפח לגדלים לא-אמיתיים, לא מוסיף אהבת תורה בשום צד. אבל מה אני יודע, עדיף שילמדו אצל ש"ס וזהו.
אדמו"ר להשכיר
שמעתם על חסידות מרחבקוק - אומרים שזו הצעקה האחרונה בגזרת הניו-אייג' היהודי המתחדש. פרסומת הזויה שמצאה את דרכה לעלון "שבתון" האחרון צד את עיני המערכת כולה, כשפרסומת על חסידות חדשה בשם מרחבקוק (בנוי מהמילים חב"ד, ברסלב וקוק) פתאום קפצה בחוצפה מול העין. החסידות המתגבשת לה עוסקת בבליל של נושאים שכולל בירור שיטותיו של ישעיהו לייבוביץ' בהבנת הרמב"ם, "איחוד האומה לאור החסידות", הקמת גמ"ח תפילין וגמ"ח אחותך. החסידות, כך נכתב, הולכת לאורם של הרמח"ל ורבי משה קורדובירו.
והדובדבן שבקצפת (בחיי שלא נגענו!): "כמו כן אנחנו מחפשים אדמו"ר צנוע, בעל מידות טובות שיראת ה' על פניו להנהיג את החסידות". מישהו מעוניין להציע מועמדות?
דאחקה משפחתית
לא רק למשפחת הורוביץ מותר - אבי קנטרוביץ', מנכ"ל "תנועה כהלכה" ואחד הרציניים שם במערכת "גילוי דעת" זכה לככב השבוע בקומיקס "תורה-מן" הנחשב, יחד עם בני משפחתו. סיפור המסגרת עסק השבוע בבית משפחת קנטרוביץ' בפרדס חנה, שאחרי ארוחת שבת מוצלחת במיוחד נאלצה להתמודד עם ערימת כלים מרתיעה שרק חיכו ליד מלטפת שתנקה אותם מלכלוכם. אותה יד הגיעה בדמות בן המשפחה הצעיר בנצי, שרגע לפני היציאה לפעולת הערב בסניף המקומי התנדב לשטוף את הכלים וכמעט עשה זאת עם סקוץ' של יום חולין. צחוקים שם ב"גילוי דעת"...
אהבתם? התעצבנם? השתעממתם? אל תהססו לשתף: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו - גם בפייסבוק!