מעלעל

עלונים שונים למגזר, וקוראים שונים לכל עלון. למעט כמה משוגעים לדבר, ובניכוי עבדכם הנאמן (שנדרש לכך מתוקף עבודתו, כמובן), מעטים האנשים שטורחים לקרוא את כל העלונים כולם מדי שבת בשבתו. מלבד שיוכים אוטומטיים מתבקשים - כדוגמת השידוך בין צעירי תנועת הנוער "אריאל" ל"באהבה ובאמונה", צעירים ברוחם ל"עולם קטן" או 'צעירי המפד"ל' ל"שבתון" - לפעמים מתגלות אהבות לא-צפויות בין קוראים מסוימים לעלונים מעלונים שונים.

אהבה בלתי-אפשרית שכזו נצפתה השבוע בביתי, כשבת דודתי בת השמונה, שמאסה ברצועות הקומיקס המיועדות לבנות-גילה בעלונים כמו "גילוי דעת" ו"בראש יהודי" ושמחה נסוכה על פניה דווקא - ואני לא צוחק - למראה עלון הגרעינים "צפונה ונגבה". כששאלתיה מה מצאה דווקא בעלון זה, התקשתה הקרובה לבאר את פשר מעשיה.

כבוד השר סילבן שלום, שמשרדו מממן בצורה עקיפה את פרסום העלון ועל הדרך מפרסם גם את אותו סילבן עצמו - אמנם בת-דודתי תבורך בזכות הצבעה רק בעוד עשור, אבל אם הוא ימשיך בפרסום העצמי היא בטח תזכור בבגרותה לשלשל לקלפי את הפתק הנכון. הפרסום בעלוני השבת עובד, ובגדול.

כה אמר המועמד

"גילוי דעת" בפרויקט שאפתני - כל המתמודדים לרשימת הבית היהודי עונים על השאלה הזהה "מה מייחד אותך כמתמודדת לרשימת הבית היהודי". הניסיון להקיף את כל המועמדים, מגילה פינקלשטיין ועד ג'רמי גימפל, מניסן סלומיאנסקי ועד איילת שקד, הוא מרשים. כל מועמד פוטנציאלי זכה ל-200 מילה או פחות כדי לשכנע את קהל הקוראים מדוע הם, ודווקא הם, אלו שראויים להוביל את הבית היהודי בבחירות הקרובות לכנסת ישראל.

בתור גוף תקשורת ביקורתי מטבעו, לצד פרגון מתבקש לעצם הצגת המועמדים עלינו במערכת המדור לדרוש את כבודם האבוד של אותם מתמודדים שלא זכו לפומבי במסגרת העלון. 14 מתמודדים ומתמודדות קיבלו במה בעלון שבת מרכזי, אך כמה וכמה נותרו בחוץ. מה לגבי דברו לאומה של חיים נהון, מי שרץ על תקן הספרדי-המסורתי-הצעיר-הדתל"ש-זה-שיוצא-נגד-חלוקת-פרס-ישראל-לרב-דרוקמן? למה לא נקראו מסריו של עו"ד איציק בן אריה, (שלפי הפרסום שלו הוא אב לשישה, יזם נדל"ן, גר בפתח-תקווה ו-זהו, בעצם..), וכי הוא לא ראוי לפרסום? גם אוהד שגיב והרב הלל הורביץ מחברון לא זכו לסיקור, שלא לדבר על נפתלי בנט שהודר מהמדור (בנט, כזכור, מתמודד גם על מקום במפלגה, בניגוד לשני חבריו במרוץ ליו"רות).

והמעלעל יבקש את הנרדף.

צל"ש השבוע - הר הבית בידינו?!

מאז קריאת הניצחון הידוע של מוטה גור זכור לטוב ועד ימינו אנו עברו הרבה מים בגיחון, ותהפוכות מספר בנקבת השילוח. עובדה היא, שכל מי שביקר בהר המוריה בשנים האחרונות ודאי יסכים עם הקביעה שיש עוד הרבה עבודה לעשות שם בהר, בעיקר מצד ה"בידינו". היחס המחפיר לו זוכים שלומי אמוני ישראל מרשויות החוק במקום משפיל כל מי שנשמת אדם בקרבו. הבעייתיות במצב ההר סוקרה כבר כמה פעמים על ידי נאמן ביתו ארנון סגל ב"עולם קטן", אך בנושא הזה כל המרבה בפרסום הרי זה משובח. חגי הוברמן, עיתונאי הבית מ"מצב הרוח", תיאר את ההווה העגום בו שרוי ההר, ואת ההגבלות המוטלות על אלו השואפים לעלות להר הקדוש כל ימות השנה.

הוברמן, צל"ש השבוע מוענק לך. בהצלחה במאבק!

שיהיה רק במזל

עלון "בראש יהודי", העלון של תנועת ההחזרה-בתשובה הציונית בעלת השם הדומה, ציין השבת את הגיליון ה-300 שלו. שמחה מינורית נרשמה בעלון והחגיגות נשאו אופי צנוע מהמתבקש. מאמר פתיחה של הרב חגי לונדין שסיפר במקצת שבחו של התנועה הנפלאה ו"ראיון מיוחד" עם ישראל זעירא, מנכ"ל התנועה. היה נחמד, אבל היה יכול להיות יותר מוצלח. לדידנו העלון היה צריך לשאת אופי ייחודי יותר. בכל זאת, לא בכל שבוע מגיעים ל-300 גיליונות... מזל טוב!

בעיניים תנ"כיות

הגרסאות בנוגע ליריית הפתיחה שונות הן. המצמצמים תולים את הזנקת הפולמוס המחודשת בדבר הפרסומים הלא-ראויים באתר האינטרנט שאליו הפנתה תכנית הלימודים של המפמ"רית מירי שליסל, לפני ארבעה או חמישה חודשים לערך. המרחיבים מדברים על אידאולוגיה שתוססת כבר זמן רב מתחת לפני השטח, כשההתפרצות האחרונה היא רק ביטוי חיצוני לכעס שנשאר שרוי בפנים כבר שנים.

אם זה כך ואם אחרת, המחאה החברתית של שנת 2011 פינתה את מקומה בקיץ האחרון למחאה סוערת לא פחות - המחאה התנ"כית. נדמה היה שבחודש אלול ובעשרת ימי תשובה כבר נרגעו הרוחות וחמת מתנגדי-החמד שככה, אבל קולו העיקש של הרב שלמה אבינר המשיך להשמיע מעל כל במה גבוה ותחת כל פלאייר קטן את המסר הנושן, בדמות כל האומר דוד טעה אינו אלא חוטא.

השבת נפל דבר בעלוני השבת. בשקט-בשקט, בלי יחסי ציבור או הצהרות גרנדיוזיות, השקט שב אל כנו. השבת הייתה השבת הראשונה זה חודשים ארוכים שלא נכתבה אף מילה על הפולמוס בשום עלון. אפילו רב היישוב בית-אל, שהיה היחיד שהעלה את הפולמוס לסדר היום בחודשיים האחרונים לפחות, בחר השבוע להתעסק דווקא בהלכות נשיאת כפיים, דיני ברכת הגומל וענייני הומוסקסואליות במגזר הדתי, רק לא בויכוחי התנ"ך. כך יצא שלא קראנו על ראשונים כמלאכים לא ב"בראש יהודי", לא על הגמדים טרוטי העיניים ב"עולם קטן", לא על מוסריות גניבת הברכות של יעקב ב"באהבה ובאמונה" או 'תנ"ך בגובה השמיים' ב"מעייני הישועה" - כולם במות שהפולמוס תודלק בהם בקביעות.

ולנו רק נותר לפלל - ברוך שפטרנו מפולמוס זה.

לא נגענו - הרב ניר בן ארצי בתחזית פוליטית

"נשיא ארצות הברית לא יצליח בבחירות אם לא יחזור בו, יהיה יד אחת עם ישראל ויתמוך במדינת ישראל בגלוי, מול כלי התקשורת וכל העולם. אם יהיה אמיץ ויצא בגלוי לתקשורת מול כל העולם, כשליבו ופיו שווים - יצליח בבחירות וימשיך להיות נשיא. אם לא - תופסק מנהיגותו המחליף שיבוא אחריו יהיה טוב ממנו!". (הרב ניר בן ארצי, "תאיר נרי", השבת. שמעת את זה , חוסיין אובמה?!)

בקטנה - הוברמן את הוברמן בע"מ

יו"ר "מצב הרוח" הוא שאול יהלום. עורך "מצב הרוח" הוא חגי הוברמן. כותב טור ביקורת המסעדות בעלון הוא שאולי יהלום. שם המסעדה עליה הומלץ השבוע באותו הטור - מסעדת 'הוברמן'. לא, אין קשר משפחתי, אבל תודו שזה קטע.

זה המייל שלנו. תשלחו, מה שבא לכם: Mealel@kipa.co.il. ועכשיו - גם בפייסבוק!