מעלעל

לרשימת העלונים הכבדה אותה אני אוסף כל שבת הצטרפו השבת 16 עמודי כרום עבים מטעם ארגון ”בית הלל“. בשער העלון נכתב כי הוא "עלון מספר 1" כך שאני מניח שהמשכים עוד עתידים להגיע אך לא הצלחתי להבין האם מדובר בעלון שבועי/חודשי או שנתי (בית הלל הולך חזק בחנוכה). נחיה ונראה.

בינתיים זיכו אותנו הכותבים בעשרה עמודים שעוסקים בארגון, מטרותיו, משימותיו ודרכי הביצוע. אני זוכר הרבה הקשבה, פתיחות, פייסבוק ומחוייבות להלכה. בסך הכל, חוץ מנושא הפייסבוק זה די דומה לצהר, לא? אז בשביל מה צריך עוד ארגון?

את ששת העמודים הנוספים עיטרו סוגיות הלכתיות חשובות. פרומו לאחת מהן קיבלנו כבר באמצע שבוע בפולמוס האכילה אצל חילוני שהצליח להגיע לכותרות באינטרנט למרות שלא נרשמו חידושים הלכתים מפליגים. כנראה שלארגון יש מחלקת יחסי ציבור משובחת. הסוגייה השנייה שנדונה היא יחסי נשים וגברים בעבודה. במסגרת זו קובעים רבני 'בית הלל' כי "לחיצת ידים נימוסית חד-פעמית (ולא כחלק מקשר מתמשך וקבוע) מותרת במצבים שבהם הימנעות מהחזרת לחיצת יד עלולה להתפרש כפגיעה". כמדומני שראוי היה בסוגיה עדינה מעין זו לסייג את הדברים מעט יותר, או לפחות להזכיר דעות נוספות.

אנדרדוס

ב“מעיני הישועה“ שיחקו אותה השבת עם ראיון עומק של 6 עמודים (!) עם חברי אנדרדוס. בהחלט הה כיף לראות את החיוכים השובביים מרוחים על גבי העלון. 'אנדרדוס' היא כבר ללא ספק תופעה מגזרית משמעותית (רק השבוע הם הוציאו 2 פרסומות מסחריות), וראיון כזה היה מתבקש בהחלט.

לצערי, אני חייב לציין כי הביצוע היה מרשים קצת פחות. כמעט ולא למדתי מהראיון הארוך דברים חדשים שלא שמעתי על 'אנדרדוס' עד עתה. הרבה היסטוריה, מעט מאד יציאות שנונות, ואפס שאלות עוקצניות. חבל שלא לנצל הזדמנויות כמו זו לעיתונות קצת יותר משמעותית.

ה'גלויה' הלא-גלויה

ב'גילוי דעת' שיתפה אותנו אם לילדים רכים על האופן בו ניצלה מהתמודדות עם שאלת השאלות "כיצד הגעתי לעולם" מכיוון שהבת שלה פיתחה תיאוריה מעניינת (אם כי לא מוכחת מדעית) לפיה אלוקים שם את התינוק בבטן של אמא. לאחר מכן מתארת הכותבת כי התיאוריה המשיכה להתפתח וגרמה אי-נעימויות כשקבעה ש"אבא הוא לא מהמשפחה" כי הילדים לא יצאו מהמבטן שלו והוא לא יצא מהבטן של אמא...

הייתי מסתדר עם התיאוריות הילדותיות הנחמדות אילו הגיעה בסופן גם אמירה חינוכית בדבר האופן הנכון לחנך ילדים בגיל כזה (5.5 במקרה של כותבת המאמר) בנושא כל-כך רגיש. בפועל, לא נכתבה אף אמירה חינוכית בונה בנושא, והכתבה הסתיימה ב"החלטתי לזנוח את רעיון ההגנה על אבא לטובת דילוג על שיחה שנראתה לי קצת מוקדמת כרגע. אז מבחינתנו, לפחות כרגע, אבא הוא 'לא ממש חלק מהמשפחה'. מצטערים, אולי בשנה הבאה".

בעינינו - מחדל חינוכי, שדורש השלמה בשבוע הבא.

צל"ש השבוע

אני מניח ש'עולם קטן' הם מקבלי הצל"שים המובילים של ה'מעלעל' לדורותיו - ובצדק! כשקראתי בשער העלון כי מחכה לנו גם מוסף מיוחד לחנוכה הנחתי כי מרוב פרסומות לא אוכל למצוא שם את היער. התוצאה - שונה לחלוטין. עוד המון תוכן מקורי, חדש, שנכתב רק בשביל העלון הזה הופיע במוסף החגיגי, ללא עודף פרסומות מעיק. ב'עולם קטן' יודעים שבשביל להוסיף עוד עמודים צריך עוד הרבה חומר מקורי ולא ממוחזר - ומספקים אותו בגדול! המשיכו ככה!

נקודות קטנוניות

לעורך הראשי של ”מצב הרוח“: כשאין לך אף רעיון לכתבה ראשית עד יום שני, זה הזמן להתחיל לשלוח סמסים לחברים ולחפש רעיונות על מה לכתוב... אם גיליונות נוספים יכילו רק הודעות יח“צ, רכילות ומספר פינות קבועות, ללא שום כתבת תוכן רחבה יותר - לא יהיה לנו בשביל מה לדפדף בכל העלון ונעבור ישירות לפינת המסעדה.

לגרפיקאית של 'באהבה ובאמונה' - פעם שמעתי ממישהו שאחד הדברים המושכים לקריאת הספר 'אורות הקודש' (מלבד תוכנו כמובן) זה העיצוב שלו, ובפרט השוליים המאד-מאד רחבים של כל עמוד. אני חושב שיותר שוליים לעמודים ובין הפינות סייע לנו להתרכז בתכנים השונים. תחשבו על זה!

לעורך יש"ע שלנו - חיפשתי את העלון שלכם אך לא מצאתי. מתוך שמונה עמודים של עלון רק פחות מעמוד הכיל מלל ייחודי שנכתב לטובת הגיליון. לדעתי, הפרופורציות מוגזמות, על אף החשיבות של התכנים האחרים שהכנסתם.