"אני מסתובב לעיתים במחסנים, מסתכל על הסחורה, בוחן אותה... השמאים בדרך-כלל מערכים שגובה מחיר החמץ של כל מדינת ישראל הוא בסביבות מ-150 מיליון דולר, כך שאני מחפש משקיעים שיכולים לעזור לי לקנות את החמץ. אם אני מצליח - החמץ באמת עובר להיות הרכוש שלי!" כך מספר חוסיין ג'אבר, ה"גוי" של המדינה, שרכש השבוע בפעם ה-16 את החמץ של כל מדינת ישראל, בראיון מסקרן ל'מעיני הישועה'. שמחתי לקרוא שלפחות הקונה מתייחס ברצינות לנושא המכירה, יותר מכותבי טורים פופוליסטיים אחרים... וגם שמחתי על הפתיחות והמקוריות של עורכי 'מעיני הישועה'.
בהמשך מרגיע ג'אבר ומסביר ש"מדינת ישראל סומכת עלי שאני אקנה את החמץ ושאחזיר אותו בסוף".
משהו חדש מתחיל?
ב'מעיני הישועה' הפתיעו השבוע פעם נוספת בהודעה ובקשה מהקוראים: "כחלק ממגמות שוק התקשורת החליטה מערכת השבועון לרענן את המותג הידוע והיקר 'מעייני הישועה' ולהכניס רוח רעננה בי דפי המגזין, יחד עם הצמדות לקו הערכי שהיה נהוג עד כה", ובהמשך מבקשת מהקוראים סיוע בבחירת שם חדש לשבועון.
אנחנו בלי ספק נמשיך לעקוב ולעדכן, ותמיד מעודדים ושמחים על שינויים וחידושים!
קול ששון ב'גילוי דעת'
תופעת הצעות הנישואין הפומביות מפורסמת ומוכרת בכל העולם, בכל הדתות ובכל המגזרים. השבת הגיעה התופעה גם לעלון 'גילוי דעת' כשכותב אלמוני (י') ניצל את הפינה גילוי לב בה נכתבים מדי שבוע מכתבים אנונימיים כדי להציע נישואין להילה.
אם נשפוט לפי הסטטוסים הציניים שעלו בנושא במוצאי השבת נראה שהקוראים הרגילים לא אהבו את המחווה הרומנטית, ונותר לנו רק לקוות שהילה אכן קראה את העלון גם השבת, אהבה את המחווה, הסכימה, ובקרוב יעטרו הזוג את פינת הברכות של 'יוצאת מדעתה'.
מצד אחד...
העלון של צהר מצליח להביא לשיח השבועי כותבים ברמה גבוהה ביותר. בעלון אחד כתבו השבוע הרב יעקב אריאל, הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב יובל שרלו, וכותבים קבועים נוספים בעיקר בנושא השבועי - הרב סולוביצ'יק. הנושא חשוב ביותר, הכתיבה כמובן מעניינת ביותר (בעיקר מו"ר אשר השווה באריכות בין 'שני המאורות הגדולים' של הדור - הרב קוק והרב סולוביצ'יק), ועל כך מגיע לעלון יישר כח גדול. אבל...
מצד שני...
למרות ההבהרה בתחילת העלון כי "הנהלת רבני צהר אינה אחראית על תוכן המודעות" יש גבול לכל תעלול... מתחת למאמרו של הרב סולוביצ'יק היתה מודעה על ייעוץ והכוונה לעבודה בחו"ל, וש לי הרגשה שהכוונה לא היתה דווקא ללימודים בישיבה יוניברסיטי, את מאמרו של הרב שרלו עיטרה פרסומת 'רגילה' לחופשה בשטרסבורג, אך המענין ביותר הוא הדיסוננס שבין פרסומת הענק לסיגריות "כשרות לפסח ללא חשש קטניות" בעמוד 7 (כמה טוב לדעת שכל 43 החומרים המסרטנים שבסיגריות, אלו הגורמים למחלות ולמוות, כפי שכתוב בפרסום, אינם כוללים קטניות... הרי אשכנזים תמיד רצו למות בשקט...) לבין מאמרו של הרב משה ביגל בנושא כשרות לפסח, בו הוא מצטער על מגמת הכשרות לפסח על מוצרים שאינם זקוקים לכשרות, ומסביר כי מגמה זו "קיבלה השנה פנים חדשות כשאחת מחברות הטבק שיצאה במודעות ענק כי מוצרי הטבק והסיגריות שהיא מייצרת הינם 'כשרים לפסח וללא חשש קטניות', ואף גיבתה הצהרה זו ב'השגחה' של כמה גופי כשרות פרטיים. הדבר דומה לפרסומת לבשר טריפה שאין בו חשש קטניות... מדובר בזילות של כל נושא הכשרות שמביא לצערנו לזלזול של הציבור בהלכה, במנהגים, ברבנים ובכשרות בכלל". אנחנו מסכימים עם הרב ביגל, ומקווים כי הוא ישתדל לעשות סדר גם בפרסומות המעטרות את 'צהר לשבת'.
בקטנה...
את פינת הבחירות לרבנות הראשית קיבלנו השבוע במתכונת מצומצמת יחסית, עם ראיון אחד בלבד עם הרב אליעזר איגרא ב'עולם קטן'. הרב, עקבי בשיטתו, לא ניפק כותרות מרעישות, והעדיף להבליט קו מתון הדוגל בהובלה שקטה וצנועה של שינויים. היה מעניין לקרוא את קורות חייו, להבין כי הרב נטוע עמוק בבתי המדרשות הציוניים ובעשייה בבתי הדין, ולשמוח כי בסופו של יום נראה שבבחירות הללו, יבחר מי שייבחר - הוא יהיה ראוי לתפקיד!
במוסף המיוחד של עולם קטן לפסח מצאתי עוד שתי נקודות הראויות לציון: הראשונה היא דף ה'קדש' בו הופיעו רק תמונות של לומדי תורה מכל רחבי הארץ והמגזרים - זה היה עוצמתי! והשני הוא הראיון עם עידן רייכל, לא דמות שגרתית בעלוני השבת שלנו, ויוצר משובח ומפתיע.
וכמובן - מזל טוב לנרי לוי, המעצב האגדי של עולם קטן, האיש שהמציא את פורמט העלון היחידי שלא נעים להחזיק בבית הכנסת, ושמחדש לנו בכל שבוע ללא הפסקה - להולדת הבן. שתזכו לגדלו בשמחה ובבריאות!