מעלעל

העליה לצפת

מזג האוויר הלא ברור שפקד את איזורינו יחד עם העובדה שבכל מלונות ים המלח אין מקום אחד לרפואה, שלח את המעלעל לשבת קסומה בעיר הקודש צפת. האוויר הצלול, הקרירות בלילות והסימטאות המתפתלות היו שוות כל רגע בנסיעה הארוכה (+עצירה בזכרון יעקב - מומלץ ביותר). אלא, שבכל שיטוטי בין בתי הכנסת השונים והמגוונים של העיר העתיקה, לא מצאתי שום דף כרומו.

מצד שני, בבית הכנסת של חסידות קאסוב מצאתי שני שני דפים שעוררו בי לרגע קצת מחשבות. מכון "אור הצפון" של חסידי בעלזא מוציא לאור את "עלים לתרופה", ואיזה פלג "נ נח" של ברסלב מוציא את "השבת של רבי נחמן". אגב, שני העלונים מודפסים על נייר רגיל בצבע אחד, וכוללים בעיקר קטעים הלקוחים מספרים שונים בנוגע לפרשת השבוע או נושאים הקשורים לפרשת השבוע.

הפשטות של העלונים, כמו גם העובדה שלא היו שם מאמרי דעות בשלל נושאים (שלא לדבר על פרסומות), גרמו לי לרגע לתהות (שוב) מדוע מה שהתחיל כ"עלון לפרשת השבוע" הפך לבמה בה פסיכולוג (במקרה הטוב) מייעץ לזוגות צעירים, פוליטיקאי מספר לנו שוב את דעותיו המוכרות והצפויות, ואפילו רווקה מתבגרת מפרסמת את הגיגיה.

מצד שני, היחס המועט לו זכו שני העלונים בצפת, כמו גם המהירות בה אנשים (ואני בתוכם) הניחו את העלון בחזרה, הבהירה לי שוב שהשינוי שחל בשנים האחרונות יש בו אולי מגמת ירידה, אבל מי שרוצה להישאר רלוונטי חייב לראות כיצד להתאים את עצמו למצב.

הירידה לשפלה

ובחזרה לשפלה ולמזג האוויר התמוה. כשבאתי ביום ראשון גיליתי שמתפללי בית הכנסת השאירו לי מבחר מצומצם ביותר של עלונים, ולצד התגלית הזו גיליתי שלא רק כמות העלונים צומצמה.

בשבועות האחרונים אני עוקב בדאגה אחר הצטמצמותו של עלון "השבת" של צהר. אחרי תקופה ארוכה בה הוא יצא ב-16 עמודים מהודקים, שבר העלון מיתוס כשיצא במהדורה מהודקת אמנם, אך רק של 12 עמודים. (הסבר קטן - מכיוון שכל דף מהודק כולל 4 עמודים, כמות העמודים בעלון מהודק מבוססת על כפולות של 4. בנוסף, מכיוון שעבודת הידוק יקרה יותר, כל העלונים שיצאו עד היום מהודקים כללו לפחות 16 עמודים - כך ב"שבתון" וגם ב"ארגמן", בכדי שהמחיר היקר יותר יהיה משתלם).

אם בעקבות ההידוק מישהו לא שם לב לירידה בכמות העמודים, בא השבוע הנוכחי בו יצא העלון בשמונה עמודים מקופלים בלבד וחשף שכנראה מצב הפרסומות לא כ"כ טוב. בואו נקווה שחופשות החנוכה, שבקרוב בטח יחלו בפרסומן, יחזירו את העלון למימדיו הקודמים.

שמעו נא המורים

גם שביתת המורים מצאה לה מקום בעלוני השבת. גם הרב שרלו ב"שבתון" וגם הרב רוזן ב"שבת בשבתו" (אותו מצאתי באינטנרט), מלינים על העובדה שהחינוך הדתי איננו שותף למאבק, ובציטוט חלקי מהרב רוזן: "כמי שאמון על מבט ציבורי רחב נקלטת באזניי טענת הסולידאריות ואי-המוסריות בשבירת שביתה והנאה מפירותיה".

נושא השביתות מורכב ביותר גם מהבחינה ההלכתית, ואני הקטן לא בא להיכנס בין ההרים. ובכל זאת, דבר אחד שאמר לי גורם בכיר במערכת החינוך הדתי אני חייב לומר. לדבריו, אם התקבלה החלטה שבגלל בעיית ביטול תורה הלימודים במערכת החינוך הדתית כן יתקיימו, קיימות בפני המורים שתי אופציות - האחת היא לא להנות מפירות השביתה, פירות שהושגו על גבם של המורים ששבתו ולא קיבלו משכורת (מי שלא שובת, כמו המורים הדתיים, כן מקבל משכורת), או לתרום את המשכורת אותה הם יקבלו לטובת מטה המאבק של השביתה.

יכול להיות שאת הלימודים באמת צריך לקיים, אבל קשה לי שלא להסכים עם הטענה שלרקוד על שתי החתונות - גם לקבל משכורת וגם לקבל את פירות השביתה - זה מריח כמו מעשה מאוד לא מוסרי.

ומי לא היה?

סתם הערה לתשובת הלב - במקביל לכמות המאמרים שהוקדשו ל"שלושים" של הרב אברהם שפירא זצ"ל, לא ראיתי בעלונים מילה אחת על יום השנה לפטירתו של הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל. אז מי שמתפלא על כך שבחוגים החרדיים הרב שפירא לא הוזכר, שלפחות ידע שזה הדדי.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - גם יום השנה לרציחתו של רה"מ יצחק רבין לא אוזכר בעלונים השונים (עד כמה שעיני משגת). גם כאן נראה שמדובר אולי כתגובת הופכית ל"פסטיבל רבין" שמתרחש כל שנה מיב חשוון ועד הרביעי בנובמבר.

מסתבר שברגע שקבוצה קטנה (ע"ע אליטה סססמאלנית) השתלטה על היום הזה ("מורשת רבין". בסדר...), זו הפכה להיות רק שאלה של זמן מתי היום הזה יעלם מהתודעה הלאומית.

אז זה נחמד לשמוע שירים עצובים (יש לא מעט אנשים שהכי אוהבים להדליק את הרדיו בעיקר ביום הזיכרון), וללכת לכיכר ולקבל הופעה של מיטב אמני ישראל (סססס... נו טוב, די) בחינם זה בכלל אחלה, אבל רבין? זה שם של כיכר, של רחוב, או של בית חולים.

"דרך רבין"? אהה, כן. מעל כביש מכבית (שסוף סוף נפתח) יש גשר שמחבר בין פ"ת-גבעת שמואל-וקרית אונו. כן, בטח שאני יודע מה זה דרך רבין! הלכתי בה לא פעם, ואני כבר מחכה לרגע בו כבר אוכל גם לנסוע...