המעלעל: מי ניסה לתמרן את סקר הר הבית?

סקר כיפה/מצב הרוח

שאלת השבוע של הסקר המשותף שנערך באתר 'כיפה' ומפורסם בעלון מצב הרוח הייתה "האם לדעתכם יש מקום לאפשר תפילות של יהודים על הר הבית באופן חופשי?". התשובות היו מחולקות כך: 60% מהמשיבים השיבו 'לא - נכון שאנו צודקים אבל לפעמים עדיף להיות חכם ולהימנע מצעדים שיסבכו אותנו עם כל העולם', 40% השיבו 'כן - זה המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, ואין מקום לשום היסוס בנושא'.

נתחיל באמת. זה לא סקר אלא יותר משאל. משאל בא להראות מה אנשים חושבים על העניין הנ"ל, ללא פילוח למגדרים ולמגזרים או לתת-מגזרים וכו'. לכן, הוא לא יכול להיות מדוייק וענייני מבחינה מחקרית ואין לו הרבה השלכות. אבל עדיין, כ-2000 אנשים (לפי נתוני 'כיפה') מילאו אותו והמשאל עדיין נוטה באופן משמעותי לצד שמתנגד לתפילת יהודים בהר הבית. עכשיו, אני לא מתכוון להיכנס לסוגיה (החשובה) הזאת. אבל האם נראה לכם הגיוני שרוב הציבור הדתי-לאומי חושב שאין עניין להתפלל בהר הבית? למרות הסיוגים שלי בתחילת הפסקה על כך שזה לא סקר מדעי, עדיין לא הייתי חושב שרוב הציבור הדתי מתנגד לעלייה להר הבית.

התגובות באתר הסקר היו בהתאם. יהודה גליק, פעיל למען הר הבית הגיב: "לידיעתכם ככל הנראה במהלך השבת השתלטו גורמים עויינים על הסקר הזה. ביום שישי הסקר עמד על 80 -20 לטובת תמיכה בתפילה בהר הבית. כל הסקרים שנעשו בציבור מורים על כך. כעת נותר לברר האם הגורמים העויינים היו ערבים ואז זה ברור או גורמי שמאל ואז זה גם ברור. בכל מקרה ידוע לכל שרוב מוחלט של הציבור תומך בתפילת יהודים בהר הבית". אין, כמובן, שום אימות להאשמה הזאת, חוץ מהאשמות אחרות שטוענות שגם היו הטיות לצד השני.

בכל מקרה, הייתי מצפה מהעלון להתייחס לעניין הזה בשבת הקרובה.

ט"ו באב

אמנם לתשעה באב עלוני השבת לא התייחסו במיוחד השבוע ובשבוע שעבר, אבל לט"ו באב - למה לא. הרב ביגון, במאמר פותח בבאהבה ובאמונה מספר על ההתחדשות המיוחדת שיש בימים האלה ושאלו ימים גדולים ושמחים. דעה גלעדי מעולם קטן קיבלה את הכפולה הפנימית והמכובדת שבו היא מפרסמת 13 סיפורים של אנשים נשואים ומה גרם להם להחליט להתחתן. בישראלי הרבנית ימימה מזרחי דיברה על סודו של ט"ו באב במבט נשי וניסתה להראות שגם לאישה יש חובה להאהיב את בעלה עליה ולעורר בו את האהבה. בטורו הקבוע במצב הרוח, כותב אליישיב רייכנר על התחושות הקשות שליוו אותו מאז חטיפת שלושת הנערים לפני חודשיים ו"האריכה" לו את תחושות בין המצרים, לעומת זאת, גם ט"ו באב התארך לו עקב תחושבת האחדות הרבה שהייתה בעם שמדגישה את חשיבותו של היום כ"יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה". אפילו עלון נופים התייחס לט"ו באב, מרדכי פרסוף ממכון המקדש מספר על חגיגות ט"ו באב בזמן המקדש ועל ההקבלה שלהם לאבל של שאר הצומות.

גילוי נאות, בשבוע שעבר התלבטתי אם לכתוב על כך שכמעט ולא הייתה התייחסות לתשעה באב בעלוני השבת. אחרי שהשבוע ראיתי שגם בשבת שאחרי תשעה באב כמעט שהנושא לא הועלה החלטתי בכל זאת להציף את הנושא. אמנם היו מספר אזכורים בשבת הקודמת ובשבת הזאת, אך רובם היו נורא שוליים וחלקם גם נגעו יותר בתשעה באב של לפני 9 שנים - ההתנתקות. לא יעלה על הדעת שהעלונים של הציבור הדתי-לאומי לא מתייחסים לאבל הלאומי הגדול ביותר של העם היהודי. עם כל הכבוד לחורבן גוש קטיף, יש לנו חורבן יותר גדול שאנחנו מחויבים לזכור לפני כן - חורבן בית המקדש.

אולי תוצאות הסקר מהפסקה הקודמת, בהנחה שהם נכונות, וחוסר ההתייחסות לנושא של חורבן הבית צריכות להדליק נורה אדומה לראשי הציבור. איך יכול להיות שלמגזר כבר לא כל-כך איכפת מהר הבית ומבית המקדש?

מה קרה לשביעי?

עלון שביעי לא יצא השבוע. בשבוע שעבר הוא החליף את הנייר שממנו עשויה הכריכה לנייר מסוג פשוט יותר והשבוע הוא נעלם לנו לגמרי. עקב חששות גדולים על כך שזהו סופו של העלון (שזכה למקום רביעי בסקר העלונים שלנו מחודש מרץ האחרון) פניתי לעורכת המדופלמת הילה ניסן-פרידמן כדי שתרגיע אותי. תגובתה להלן: "בגלל לוח הזמנים הצפוף של תשעה באב, החליטה המערכת שלא להוציא את הגיליון. נחכה לכם עם הסיפורים והראיונות בשבת הקרובה, בפייסבוק של שביעי ובבתי הכנסת". ננשום לרווחה ונמשיך לעקוב.