המעלעל: חוסר רלוונטיות משוועת לשמיים

שיא בחוסר רלוונטיות

לפעמים יש אירועים שקרו אחרי סגירת העלון ואין אפשרות להכניס אותם. אנחנו אמנם מבואסים מחוסר הרלוונטיות של העלונים, אבל מבינים את האילוצים. השבוע קרה דבר מוזר - כולם ידעו שיום העצמאות יחגג ביום חמישי אבל עדיין הוציאו עלוני יום עצמאות בשבת שאחריו. אז תגידו סבבה, יום העצמאות עצמו הוא בה' באייר שיצא השנה ביום שישי, בגלל זה יום העצמאות היה רלוונטי בערב שבת. יותר מזה, אני גם מבין את ההיגיון לדבר על יום חגה של מדינת ישראל גם אחרי החג עצמו. אני רק לא מבין מדוע המודעות שפורסמו בעלונים לא עדכניות. העלונים חולקו לבתי הכנסת ביום רביעי בגלל החג, אבל כולנו קראנו אותם רק בערב שבת. מה התועלת של מודעה כמו של מוזיאון ישראל בעולם קטן שמביאה לידיעתנו שניתן להיכנס חינם למוזיאון ביום העצמאות - אם אני קורא את המודעה רק לאחר יום העצמאות. גם הפרסומת של קק"ל (שהתפרסמה בכמה עלונים) חסרת תועלת כשהיא מבקשת ליהנות מהפארקים ביום העצמאות כשהיא מתפרסמת יום אחריו.

הבעיה, כמובן, היא לא עם הפרסומת עצמה, אלא עם העלון שנתן לה להתפרסם למרות שידע מראש שהיא לא רלוונטית ליום ההוצאה שלו. השתמשות בבורותם של מפרסמים, כמו אלה שלמעלה, שבאים לפרסם את מרכולתם במגזר הדתי-לאומי בלי לדעת בדיוק את נבכיו הוא קצת לא הוגן. גם אלה שיגידו שהעלון עם הפרסומות הופץ ביום רביעי והופץ בבתי הכנסת בו ביום, לא יוכלו להסביר מדוע בעמוד השער של העלון שלהם (חוץ ממצב הרוח) הופיע התאריך "יום שישי, ה' באייר".

ההגדה החילונית

אייטם טוב ביותר הובא השבת במצב הרוח, בו מביא חגי הוברמן את סיפורה של ההגדה החילונית ליום העצמאות. בהגדה, שנכתבה על-ידי הסופר אהרן מגד, ארבע שנים לאחר הקמת המדינה הוחלפו הטקסטים המקוריים של ההגדה של פסח בטקסטים דומים שמזכירים את צה"ל במקום שם ה'. הטקסט של אחד הקטעים החשובים בהגדה של פסח - 'והיא שעמדה' - הוחלף ב"והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו ואנו מתגוננים ונצלים מידם". הגדת יום העצמאות, שהודפסה ב10,000 עותקים, התגלגלה לידיו של הרב הצבאי דאז, הרב שלמה גורן, שהחליט לגנוז את כל העותקים תוך איום בהתפטרות אם לא יעשה כך. הידיעה, שלוותה בתמונות מתוך אותה הגדה שהגיעה במזל לידי מצב הרוח זיכתה אותנו בידע נפלא ליום העצמאות.

ידיעה ופרסומת לצידה

עלון השבת הנדל"ני נופים, שחגג השבוע יום הולדת שנה, פרסם בשבת האחרונה ידיעה על 'פרויקט השבוע' בצור הדסה. במאמר בן כ-200 מילה דן הכתב עלום השם באיכות היישוב שגודל בכמות ראויה לציון, עוסק במחירים אשר נחשבים יחסית נמוכים לאזור ועוד ועוד.

עד כאן הכל טוב ויפה, עד שהקוראים חדי העין עברו לדף שמול אותה ידיעה, וגילו פרסומת לפרויקט החדש בצור הדסה, עם הנתונים אותם הם קראו בידיעה, כשהם מופיעים בדיוק מטריד בפרסומת. כך, קיבלו הקוראים ידיעה חדשותית בצד אחד, ופרסומת בצד אחר.

(צילום: צילום עצמי)

בסוף הידיעה מצוין כי ניתן ליצור קשר עם היזם, כך שאין ספק שלא מדובר בידיעה תמימה בכל מקרה, אך יחד עם זאת, מאמר זה שנכתב ככל הנראה על ידי המפרסם עצמו ופורסם במלואו, אינו נופל תחת הקטגוריה של תוכן אלא כפרסומת גרידא. לו היינו רוצים לקבל פרסומות היינו מסתכלים ישירות בפרסומת, וכתיבת ידיעה במסווה לגיטימי, בלי שום אזכור ברור לעין כי מדובר בתוכן ממומן הינו מהלך לא ראוי במיוחד, שספק אם נופל תחת ההגדרה של אתיקה עיתונאית בסיסית.