מעלעל

המדור האהוב - מעלעל חוגג שנה ומסכם תקופה. אך למרות המאורע החגיגי הוא לא מצליח להתאפק ולתהות על תפקידם של העלונים

גדעון דוקוב 25/12/07 00:00 טז בטבת התשסח

טרללה (הופ הופ)

כנראה יש איזו שביתה מסתורית בדואר. זה ההסבר היחיד שמצאתי לשאלה מה קרה לכל גלויות הברכה, הבלונים וכמובן המתנות שעוד לא הגיעו אלי למרות שבשבת האחרונה חגג ה"מעלעל" את יום הולדתו הראשון. ואני כמובן כבר לא מדבר על אתר כיפה שכנראה עוד לא מצא את הדרך לשנע אלי את השי הייחודי (מערת גניזה אישית).

אז למרות שלא נערכה מסיבה רשמית, אני ארשה לעצמי להגיד כמה מילים:


מתכון מנצח?

לא מעט מה"מעלעל"ים הראשונים עסקו בעלונים חדשים, עלונים מתחדשים וכו. למעשה, המדור נהגה ונפתח (קצת אח"כ) בתקופה בה עוד ועוד עלונים הצטרפו למעגל - עלון "תורה אחרי צבא", "קוממיות", "בראש יהודי", "שבת אחים", "מסביב לשולחן", "בלכתך בדרך", עלון מכון המקדש ועוד.


כפי שניתן היה לצפות, הרוויה שעברה על השוק הביאה למספר טלטלות. הראשונה והברורה יותר היא שתוך פחות משנה גם נסגרו לא מעט עלונים מאלו שנפתחו, והשניה היא שהעלונים הוותיקים אמנם לא נסגרו, אך הם נאלצו לעבור רענון ואו מתיחת פנים - כמו שבת בשבתו ששינה את העיצוב, ו"השבת" שעשה החלפה כוללת של תחום התוכן (במקום לתת לינק על כל מילה - הנה אחד עם הכל).


מתוך מבט על השוק, ניתן לומר שהמתכון המנצח ליצירת עלון מורכב משני גורמים מרכזים. הגורם הראשון הוא שהעלון יהי קשורמבוסס על ארגון או תנועה שכבר קיימת, כשהדוגמאות לכך כוללות את רוב העלונים, כשהדגש הוא על "קוממיות", "בראש יהודי", "יש"ע שלנו", "מעיני הישועה" ועוד. קיומו של גוף כזה (בסדר גודל מספק), הוא כנראה מה שמאפשר את ספיגת ההפסדים של העלונים, שקיימת לפחות בשלב הראשוני, וכמובן מיקל מאוד על נושא התוכן.


מצד שני, כדי שיהיה קמח צריך למסור את נושא ההפקה לגוף מקצועי (משימה - בדקו מה מספר העלונים שמקימים שיתוף פעולה עם אשחר & ותקין), כשהשכלול המירבי של השיטה הזו נמצא ב"שבת בשבתו". כיום "שבת בשבתו" נמצא תחת ניהולה של "גל אורן BSD", מי שנחשבת אולי לחברת הפרסום הגדולה ביותר במגזר הדתי, כש"מכון צומת" אחראי על סיפוק התוכן תמורת תשלום מסויים (ובטח גם הבטחה מסויימת בנושא הפרסומות). הסכם דומה קיים, כפי הנראה, גם בין "פרסומי ישראל" ל"מכון מאיר" (עם הבטחה קצת יותר קשה בנושא הפרסומות - בלי הצעות טיסה לחו"ל, למשל), וגם השילוב בין מערכת "השבת" לארגון "צהר" מן הסתם מבוסס על עקרונות דומים.


בהקשר הזה מעניין לציין את "עולם קטן" כבעל יחודיות כעלון שכפי הנראה אכן נמצא בבעלות של אנשים פרטיים, מחזיק מחלקת גרפיקה משלו (לפני מספר חודשים היה שם פרסום בסגנון "דרוש נל וגרפיקאי), וכנראה גם כל מחלקת ההפקה שלו היא עצמאית. אגב, השמועות טוענות שאכן לקח להם לא מעט זמן להגיע ליציבות כלכלית ולרווחיות של העלון. מה שאולי מעניין הוא, שלבסוף כל העלונים האלה מגיעים אלינו דרך שתי חברות הפצה בלבד.


אני יודע שלא מעט אנשים חשים סלידה מה"מליונים" שאנשי העלונים עושים "על חשבוננו", ויש כאן שתי תשובות מרכזיות. האחת - זה לא מליונים, ממש לא. יש עלונים שמרוויחים טוב, אבל כשזה מתחלק בין אנשי הפקה, גרפיקה, פרסום, הפצה (ואולי גם איזה עצם קטנה למערך התוכן), זה לא כל כך הרבה.

שנית, ואולי יותר חשוב, הוא שבכדי שכל אותן תנועות שמוציאות את העלונים יכולו להעביר את המסרים שלהם, הן חייבות לעשות את זה בצורה שתשתלם ברמה הכלכלית. בכלל, הגיע הזמן שנפנים שאנחנו חיים בעולם בו הקשר בין הון לשלטון הוא הרבה יותר עמוק ממה שאנחנו חושבים. כל מיזם, כל אידאל וכל רעיון שנרצה להגשים, יזכה להצלחה הרבה יותר גדולה אם הוא יהיה מלווה באינטרס כלכלי. כמובן שחשוב שלא לתת לצד הכלכלי להשתלט ולעוור את העיניים, אבל אם הוא לא יהיה שם, האידאל ישאר מאוד שקט, והעלונים הם רק דוגמא קטנה לכך.

(הפתיח המקורי של המדור)

בין השורות

מה שהיה ברור לי ולמספר אנשים איתם התייעצתי לפני פתיחת המדור (ובטח גם ללא מעט מאלו שלא התיעצתי איתם) כיום כבר ברור ליותר ויותר אנשים, והוא שעלוני פרשת השבוע הם אחת ה"מראות" של הציבור הדתי לאומי, ושהם הפכו לגורם בעל משמעות הולכת וגוברת. כך למשל, באתרי ה"יהדות" של YNET ו-NRG מביאים לא מעט פעמים ידיעות שמבוססות על פרסום כזה או אחר במי מהעלונים, ידיעות שלעתים קרובות מעוררות הדים בעוד מקומות (הידעתם שקיים ערך מקיף על העלונים בוויקיפדיה? ותודה לאלמוני ששם לינק ל"מעלעל").


נכון שבמקרים רבים דוקא הצדדים היותר שוליים הם אלו שמעוררים כותרות (או זוכים כאן ליחס), אבל מה לעשות שההתרחשויות האמיתיות נמצאות דוקא בין השורות ולפעמים בפרסומות. כך למשל ל"משבר ההנהגה" בציבור הלאומי בכלל והדתי לאומי בפרט, ניתן למצוא הדים כאלו ואחרים כמעט בכל שבוע במי מהעלונים. אם זה במאמרים שעוסקם בכך ישירות, אם זה במאמרים שזה מה שמתחבא בתוכם, ואם זה בפרסומות, כמו זו שרצה בזמן האחרון ל"מפקד" של אפי איתם והרב יצחק לוי.

הרעיון הוא לא רק לקרוא את הדברים, אלא לנסות להבין מה טמון בהם, כשעל ההצלחה של המדור בנושא הזה מותר לחלוק.

לא איש דברים

דבר תורה קלאסי נפתח במשפט: "לא איש דברים אנוכי, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ונפתח בכבוד אכסניה", כשאחריו יבואו שתיים-שלוש מילים על האוכל הטעים והמקום היפה ומיד לאחריהם "רעיון קצרצר ששמעתי לאחרונה" שיקח כרבע שעה, שבשיאה תוכלו לראות את היושבים לצידכם מגיעים להישגים מרשימים בתחום ה"שימוש היצירתי במזלג".


אז אחרי דברי הפתיחה הקצרים ואחרי אמירת התודה לאתר כיפה, פטור בלא כלום אי אפשר, מה שמוביל אותי ל"חשיפה" בשם "למרחב העיתונאי" ב"עולם קטן". אם לסכם בקצרה, העלון מטיח האשמות קשות בעיתונאי אורון מאירי מ"ידיעות, ובתחקיר שלו על ה"אפרטהייד" שהיה, או (יותר נכון) לא היה בביה"ס "למרחב" בפ"ת. אם לסכם במשפט אחד, מעבר לכך שהתחקיר לא היה ממש רציני, המניע האמיתי לכתבה הוא ניסיון להכפיש את מנהל החינוך בפ"ת בעקבות סכסוך אישי שהיה בין מאיר לראש המנהל (ואישים נספים בעירייה) בנושאים אישיים הקשורים לעיתונאי.


אני לא בטוח ש"עולם קטן" הוא ממש הבמה הנכונה לעיסוק בנושא הזה, אבל אין ספק שאם עוד יש מישהו שחושב שאפשר להאמין למה שכתוב בעיתון, הרי שגם הוא התפכח.


מי שמעוניין במאמר המלא (בקובץ PDF), מוזמן לשלוח מייל לכאן. לאותה כתובת ניתן להפנות גם בעיות ת"ש, כלכלה והבנת הנקרא, או לחילופין דרך אתר הבית או סתם בטוקבק. יום הולדת שמח!

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר