בשבוע שעבר בית המשפט השלום בירושלים קיבל את תביעת עיריית ירושלים ופסק כי על גלריית ברבור לפנות עד ה- 1.2.19 את הנכס העירוני בו היא פועלת כפולשת ללא הסכם, בניגוד להחלטת היועץ המשפטי לעירייה ובניגוד להוראות התכנית שחלה במקום.
קולות רבים נשמעו על סגירת המקום ועל כך שמדובר בפגיעה החופש הביטוי. מנכ"ל תיאטרון אספקליא, חגי לובר אומר בתגובה כי חלק ממי שמגנים את סגירת גלריית ברבור לא היו טורחים להרים קול לטובת חופש הביטוי של אידיאולוגיה הפוכה לשלהם.
,"יסלחו לי חברי מפורום מוסדות התרבות, המחרימים היום את הרמת הכוסית לכבוד השנה החדשה בהשתתפות ניר ברקת, אבל זוהי צביעות. ברור לי שחלק מהמתגייסים להגנת הברבור לא היו נוקפים אצבע אם לא היה מדובר במוסד תרבות הדומה להם, ובוודאי שלא היו טורחים להרים קול לטובת חופש הביטוי של אידיאולוגיה הפוכה לשלהם."
"יש קו דק בין האמירה "שכל אחד יאמר מה שבא לו ויעשה מה שבא לו". לתוספת קטנה וחמורה: "שכל אחד (שנראה ושחושב כמוני) יאמר את מה שבא לו ויעשה מה שבא לו. שהרי אבירי חופש הביטוי מזדעקים להתיר לגלרית ברבור להפיץ את השקרים של שוברים שתיקה ושותקים כדגים כאשר המדינה אינה מתירה לרב שפירא להוציא את ספרו "תורת המלך". המוחים יצאו מגדרם ומדעתם אם ראש עיריית ירושלים יעז לבטל את מצעד הגאווה בירושלים אך ימחאו כפיים לראש עיריית תל אביב שאינו מאשר לחב"ד קיום הופעה פרטית עם מחיצה בין נשים וגברים בכיכר רבין."
עוד אומר לובר כי אנשי התרבות יקללו, ילעגו ויתפרצו נגד השרה מירי רגב המבטלת תמיכה בהצגת שיש בה עירום, ויהיו מאושרים מביטול מופע שאין בו שירת נשים.
"בכל יום זיכרון ממלכתי לרבין יבכו אנשי החופש על ההסתה הנוראה (של ביבי כמובן) שהובילה באופן ישיר ומובהק לרצח, אך יעמדו בתוקף על זכותם של תלמידי בצלאל להפגין את כישוריהם במיצג שתולה את אותו ביבי עצמו על גרדום העשוי בדקדוק אומנותי שובה לב, הדוגמאות רבות וכמאמר הצייר היהודי ליברמן בנסיבות אחרות "לא אכלתי מספיק את הכמות אותה אני רוצה להקיא" מהצביעות הבוטה של רבים מהמדברים בשם חופש הביטוי."
"הקורבנות הצעקניים כביכול של משטר האימים של סתימת פיות, כפיה והדתה , הופכים בקלות לעושקי חופש הדיבור והמעשה כשרק ניתנת להם הזדמנות ובוודאי שאינם מוחים על עוולות כאלה כשהן נעשות לצד השני. יאמר ברורות, אני חושב שחופש הביטוי הוא דבר נפלא והוא יסוד חשוב מאין כמוהו לקיומה של כל חברה ובוודאי חברה רבת ניגודים כמו החברה הישראלית, אך באותה נשימה עלינו לשים גבולות שעליהם יש להגן בכל תוקף ולמנוע דעות מסוימות מלהאמר ומלקבל ביטוי מעשי ציבורי כלשהו. זוהי אגב לא דעתי בלבד, זוהי דעה רווחת למדי במדינות נאורות ותרבותיות שלצורך הדוגמא אוסרות להביע דעות המכחישות שואה גם אם המלומד התורן חושב כך באמת ובתמים ואף מטילות עונש מאסר על המעז להביע דעה זו."
לובר אומר כי כל דעה חייבת להיאמר ובלמד שהיא לא מטיפה לאלימות, לשקר, להסתה או לפגיעה בפרט , בחברה ובמדינה.
"סביב לאמת זו אנו יכולים להתאחד בקלות ולהותיר לבית המשפט לפסוק במקרים "אפורים" וגבוליים שאינם ברורים כל צרכם. ומעבר לכך, שכל אחד יעשה, ייצור ויופיע כאוות נפשו ועל פי עקרונותיו שלו. (כן, גם אם הם כוללים עירום בהופעה פרטית, מצעד גאווה, ושאר דברים שאני באופן אישי לא אעשה). יום סגירתה של גלרית ברבור אינו יום שחור לדמוקרטיה הישראלית , זהו יום של שפויות, בגרות ואחריות והגנה על חיילי צהל היקרים שלנו."