"אנחנו מפעל הגרלות ולא הימורים" אומר בני דרייפוס, מנכ"ל מפעל הפיס, ומדגיש "יש פה הבדל גדול. בהגרלה אין לך שום יכולת לצפות את המספרים שיהיו את התוצאות שיהיו, בניגוד להימורים, כמו הימורי ספורט, שאם יש לך הבנה יותר טובה בקבוצות או במשחקים סיכויי הצלחה גדלים. אנחנו מפעל הגרלות על פי היתר של המדינה".
דרייפוס מסביר את הרציונל מאחורי מפעל הפיס ואומר: "מפעל הפיס הוא סוג של עוגן כלכלי ביחס לצרכים של הרשיות המקומיות. הוא עוגן קטן ביחס לצרכים, אבל הוא מאפשר לתת עצמאות כלכלית לרשויות. מתוך הבנה שהרשויות מבינות מה הכי טוב בחינוך וברווחה ואפילו במשבר הדיור. העצמאות הכלכלית מאוד חסרה לשלטון המקומי. הדרך שהמדינה בחרה לתת עצמאות לרשויות, היא לתת להם היתר לערוך הגרלות. מדינת ישראל הבינה כבר בשנות ה 50 שהגרלות יהיו, והימורים יהיו, השאלה אם אנחנו רוצים לעשות את זה בצורה מסודרת בחסות המדינה, או שאנחנו רוצים לתת לשוק הפרטי לשלוט באירוע".
כשדרייפוס מדבר על משבר הדיור, הוא מדבר גם מתוך נסיון של שנים כמנכ"ל משרד השיכון. לשאלה על התרומה של מפעל הפיס לפתרון משבר הדיור מסביר דרייפוס: "שכונה טובה חייבת מוסדות ציבור וחייבת שטחי ציבור כדי להעניק איכות חיים. מדינת ישראל הבינה כבר הרבה שנים שהיא לא מוכרת דירות, היא מוכרת שכונות, היא מוכרת קהילות, היא מוכרת הווי שהוא הרבה יותר מ- 4 קירות ודווקא שם מפעל הפיס יודע ליצור קהילות.
אנחנו לא רק בונים את המבנה, אנחנו רוצים לצקת לו תוכן. וזה יכול להיות באמצעות המועצה לתרבות ואומנת, באמצעות ההתנדבות של המלגאים שלנו, באמצעות כספים לטובת השטחים הציבורים. זה משהו שהוא מאוד משמעותי. ואני חושב שההבנה היום שמפעל הפיס הוא לא רק בונה את מוסדות הציבור, הוא צריך לצור קהילות וזה מה שנותן את איכות החיים לאותם תושבים שהמדינה תבנה עבורם את הדירות".
איך נוצר מצב שמפעל הפיס שלכאורה מתקצב תרבות ואומנות, מקבל כל כך הרבה ביקורת על התמכרות?
"כולנו מעדיפים שאנשים לא יהיו מכורים לכלום. ולכאורה אם לא היה מפעל הפיס אז לא היו מכורים במדינת ישראל. אני חושב שאמירה כזו היא פשטנית, אני חושב שזה לא להבין את המורכבות ולא להבין מה זה הצורך הזה שלדופרמין והצורך הזה של המכרות אצל אנשים. אנשים ימצאו את זה במקומות אחרים אנשים ימצאו את זה בדרכים אחרות.
לא מזמן פורסם דוח הימורים, אחד מכל שבעה אנשים במדינת ישראל מכור. מכור למשהו. זה אירוע. אנחנו באירוע מאוד מורכב והאירוע הוא בכלל לא ברחוב. האירוע הוא ברשת. וההתעסקות בכמה ביתנים שמתם זה להסתכל על העולם של אתמול. זה הכי קל לספור ביתנים. אבל אנשים לא שם. אני לא יודע אם זה מתוך עצלות או מתוך עצימת עינים. לא יודע מה הסיבות שאף אחד לא באמת רוצה להלחם ומצליח להלחם בתופעה הזו."
לשאלה מה הקרטריונים לקבלת תקציב של מפעל הפיס, דרייפוס מספר: "רצו שניתן חסות לתחרות מלכת היופי. אמרתי לא הגיוני, לא מתאים. אבל אני אגיד את זה ככה - זה מאוד מורכב. אנחנו באמת רואים את עצמנו כחברה של השלטון המקומי וככל שהשלטון המקומי יהיה לו חשוב – כמו ועידת החינוך או כנס חדשנות, אז אין שאלה ואנחנו שם. אנחנו יודעים מי בעל המניות שלנו ולמי אנחנו מחוייבים. אנחנו עכשיו רוצים לתת חסות למכביה, אני חושב שזה משהו בעל ערך. אבל כל מקרה לגופו, אין לנו קווים אדומים. זה ענין ערכי וענין של קהל היעד והתקציב כמובן."