על סילופים הנוגעים להתכתבות שלי עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל בעניין הר הבית
לאחרונה אנו מוצפים בניסיונות שונים שמטרתם לדובב את הרב מרדכי אליהו זצ"ל בקברו, ולהציל מפיו איזו הוראה שיש בה רמז לפרוץ גדרות עולם ולהתיר כניסה להר הבית. וכבר אמר על כך החכם מכל האדם: "אל תען כסיל כאיולתו" (משלי כו ד). ובאמת כמעט כל הדקדוקים שמדקדקים "המדובבים" מדברים בעד עצמם, וקורא נבון יכול לעמוד על אמיתת הדברים, ועל היות הדקדוקים של המתירים, דקדוקים שהם בגדר של דבר המזויף מתוכו.
עם זאת, כאשר מדובר בסילוף של מסמך שאת אמיתת כוונתו אני יודע לאשורו, כי אני עצמי הייתי שותף להתהוותו, לא די לי בזה שהקורא הנבון יוכל להבין שמדובר בסילופים, ובזה אני מוצא לנכון להבהיר את הדברים "ברחל בתך הקטנה" (אף כי גם בהקשר זה, נדמה לפעמים שיש שמוכנים ללכת בדרכו של אבי רחל ולאה).
מעשה שהיה כך היה. מערכת הקובץ "תחומין" ביקשה לערוך דיון בשאלת אפשרויות כניסה להר הבית, והם ביקשו ממני לחוות דעתי בנושא.
הימים היו ימי ממשלתו של מר מנחם בגין, ובחוגים שונים שררה אופטימיות לגבי יחס הממשלה להר הבית, והייתה תקווה שהממשלה תאפשר כניסה מפוקחת (עם גדרות וכו') לאיזה שטח בהר הבית שיהיה בפיקוח הרבנות הראשית, ואף ינתן לרבנות מעמד חוקי בשטח המקודש ביותר לעם ישראל.
השבתי להם שבנושא הנוגע לציבור צריכים להביע דעתם זקני ההוראה. (מדובר על נושא שעלה על הפרק כאשר הייתי צעיר בשלושים ושבע שנים לעומת גילי כיום), אך אני מוכן להעלות על הכתב את האפשרויות השונות לאיתור שטחים שאין חשש איסור בכניסה אליהם, וזאת לא כמאמר אלא כמכתב המציג את השאלה הציבורית בפני מי שראוי להשיב עליה.
היה סיכום מפורש ביני לבין הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל שאני אכתוב לו מה שאכתוב, והוא ישיב לי מה שיש לו להשיב, והדברים, (כלומר השאלה והתשובה), יצגו בקובץ תחומין (כרך ג).
החלק הראשון של תשובת הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל עוסק בצורך למנוע מנכרים להיכנס להר הבית. על כך הוא כותב כי: "חובה קדושה מוטלת על מי שבידו למנוע מצב עגום זה, ואפי' על ידי פרסום העניין שהם עוברים על איסור ואין לחשוש ממה שיאמרו".
כיום הדברים נראים הזויים. הרב אינו מבקש איזו פינה לעשות שם "שטיבל" כדי לתת לקבוצה של אנשים את ההרגשה שהם האנשים הכי קדושים בעולם. הרב מבקש בראש ובראשונה שלטון של ההלכה בשטח הר הבית כולו. הרב דורש לעשות כל מה שאפשר "למנוע מצב עגום זה" של כניסת נכרים לשטח המקודש, ולהכריז כנגד כל העולם כולו שעל פי ההלכה אסור לשום נכרי להיכנס לשטח המקודש, "ואין לחשוש ממה שיאמרו".
במסגרת זו ועל סמך תקווה זו, הוא ממשיך וכותב "אודות כניסת ישראל עם הגבלות מסוימות", שאמנם הצעות האזורים שבמכתבי: "זה טוב ויפה אם תהא לנו שליטה מוחלטת על המקום ועל הבאים ובכלל בני ברית", אבל "לפי המצב הנוכחי" אין אפשרות לקיים כניסה של בני ברית אלא אם כן יותן לנו לבנות שם בית כנסת "והכניסה והיציאה תהיה מבוקרת שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר" (כלומר תינתן לנו שליטה הלכתית מוחלטת על שטח מסוים). הוא מנמק תנאי זה וכותב: "ובזה אנו לא גורמים לאחרים לדרוך על מקום אדמת קודש".
אשר על כן הדבר ברור כי כל מי שעולה כיום להר הבית למקומות שנחשבים מותרים, מבלי להתחשב בסייג שהרב אליהו זצ"ל קבע (שתהיה שליטה ופיקוח על המקום, ושלא תהיה אפשרות גישה למקומות האסורים), עובר ברגל גסה על דבריו, ועל הסייג שעשה לתורה יחד עם שאר חכמי הדור (שלכו"ע רשאים ואף חייבים לעשות סייג בדבר הנוגע לשעה).
ומי שמציג את דבריו במכתבו אלי ובמכתבים נוספים בענין רצונו לבנות בית כנסת בהר, כאילו עולה מהם שהוא התיר את מעשיהם של העולים היום להר הבית, חוטא לאמת ומוציא את הדברים מהקשרם תוך סילוף דבריו.
כל זה מתאים לחלוטין לעדויות ותעודות שונות ואף הקלטות (שרובן פורסמו בסרטון ובחוברת של תנועת 'מורא מקדש') שמהן עולה בבירור שבפועל הרב אליהו אסר מכל וכל את הכניסה להר הבית. שהרי בניית בית כנסת מפוקח ומוגבל בהר הבית אינה עומדת כלל על הפרק, ועל אחת כמה וכמה לא עומדת על הפרק שאלת שלטון שלם של הרבנות הראשית על השטח באופן שימנע גם כניסת נכרים למקום הקדוש.
על פי זה ברור גם כי מי שבא להעיד בשמו כאילו כביכול התיר ליחידים לעלות להר הבית, אינו נאמן, בהיות הדברים סותרים את דבריו המפורשים.
הרב זלמן קורן // באדיבות המצולם
חשוב להדגיש כי גם מבלי שתהיה לנו סתירה מפורשת מן הדברים שכתב ופרסם בחייו, כבר התבאר בגמרא ביבמות ע"ז ע"א שקיימת מגבלה בנאמנות של חכם לומר דברים בשם חכם אחר אחרי פטירתו של אותו חכם (לרש"י שם הוא מחשש משקר, אך הנ"י הביא משום תוספות שאין זה מתקבל על הדעת לחשוד בחכם השני שהוא משקר ביודעין, אך קיים חשש שמא החכם השני אינו מדייק. ועיין יו"ד רמ"ב סעי' לו ובט"ז שם ס"ק כ"א ובביאור הגר"א שם ס"ק פה ובדרכי משה סוף שם סוף סימן רמ"ה). ועל אחת כמה וכמה כאשר הדברים סותרים את מה שכתב לי ופרסם בחייו (וכמובן הם גם סותרים פרסומים אחרים שפרסם בחייו, ואשר במסגרת זו לא רציתי לעסוק בהם כפי שציינתי בתחילה )
ובאמת גם אם היה אפשרי להאמין לסיפור שכאילו כביכול התיר ליחידים לעלות להר הבית, עדיין היו דברי המתירים כיום על סמך זה תמוהים מאוד. שהרי גם הם מודים שהוא אסר זאת לרבים, וכאשר על סמך דבריו שכביכול נאמרו ליחידים בלבד, הם קוראים לרבים לעלות להר הבית, הרי הם למעשה יורקים בפרצופו, וכדאי בזיון וקצף.
וזאת יש לדעת על דרך כלל, כי התנהגות פסולה זו של קבלת דברי הרב (אם היו כאלה) מבלי קבלת התנאים שלו, רק מאמתת את דברי מרן הראי"ה בשאלה אחרת של איזה היתר שהיה כרוך בתנאים מסוימים. שעל כך כתב הגרא"ז מלצר זצ"ל, שהוא הלך אל הראי"ה זצ"ל והעלה לפניו אפשרות של היתר חליבה בשבת על גבי אוכלים בתנאים מסוימים: "והוא (הראי"ה) צעק על ההצעה ואמר שחס וחלילה להתיר, שהוא יודע מן הנסיון, שכשעושים היתר על פי תנאים, ההיתר מתקיים והתנאים אינם מקוימים" (הובא בקובץ ברקאי ג' עמ' 130).
בשולי הדברים אני צריך לציין כי ב"דרך האתרים" פורסמה בקיץ תש"ע כותרת שנוסחה הוא: "הרב מרדכי אליהו זצ"ל לפני פטירתו: 'לפרסם שהתרתי להתפלל בהר הבית גם במחיר השמצות'".
מתחת לאותה כותרת, בכותרת משנה נאמר: "תשובה לרב זלמן קורן שליט"א - לפרסם שהתרתי לעלות להר הבית גם במחיר פאשקווילים והשמצות".
ומתחת לזה צילום כתב היד של המכתב שפורסם בתחומין (בשנת תשמ"ב, ולא "לפני פטירתו" שהיתה בתש"ע), שנכתב על גבי שני פתקים ובו כמובן לא מוזכרים "פשקווילים והשמצות". וברור גם שהמשפט: "ואין לחשוש ממה שיאמרו", נאמר שם בנוגע לצורך להשליט את ההלכה על הר הבית, ולא לאפשר לנכרים להיכנס אליו, אך כלל לא נגע לעניין כניסת ישראל, שבזה דווקא סייג מאוד את הדברים וכפי שהתבאר.
(ומצידי הייתי רוצה ללמד זכות על המפרסם, ולהניח שהוא פשוט לקוי בהבנת הנקרא. אך בפועל פתקי המכתב צולמו שם אחד בפורמט גדול ואחד בפורמט קטן, ועל מקצת מן המשפטים סומן באתר קו אדום, כך שהקורא באופן שטחי אינו נותן דעתו לכך שבאמת הרב לא הסכים להתיר כניסה להר בתנאים הקיימים כיום. וזה מאלץ אותי לקבוע שהמפרסם אכן ידע את אמיתת הדברים, והתכוון מדעת להטעות את הקוראים).
על כל פנים, בעקבות כותרת זו שקבעה שכביכול לפני מותו חזר בו ממשנתו הראשונה שאסור להיכנס להר הבית, וציווה לפרסם דברים אחרים, התקשרתי לרב שמואל אליהו שליט"א רבה של העיר צפת, והקראתי לו את הכותרת הקובעת שהרב ציווה לפני מותו לפרסם בשמו שהוא התיר להתפלל בהר הבית גם במחיר השמצות, והוא הזדעק וקבע שהדברים הם שקר גמור, וכי אביו לא חזר בו ומובן שלא ציווה כדברים האלו לפני מותו.
וכבר ראה דוד המלך את כל זאת ברוח קודשו, ואמר: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה".