שיחות להפסקת אש ומוסריות במאבק2

בימים אלו מתנהלות שיחות להפסקת אש בינינו לפלשתינים. האם תוכל להצביע על המניע שבגינו ממשיכה ישראל לנהל מו"מ עם רב מרצחים כערפאת שפשע בכל פשעי האנושות החמורים כמו למשל רצח, אונס וגניבה?
הפסקת אש היא ודאי דבר טוב, כי נהרגים לנו אנשים. אם מסכימים על הפסקת אש אין זה אומר שהמאבק שלנו לא מוסרי. יש מי שיורה אש באופן בלתי מוסרי ויש מי שיורה אש באופן מוסרי. אין שום חוסר מוסריות בלירות אש כדי להתגונן, אבל ודאי עדיף שלא יורים וממילא לא צריך להתגונן. לגבי המניע לקיום המו"מ, את זה אתה צריך לשאול את מי שמנהלים אותו. זו טעות. אתה רוצה שאסביר למה טועים? לא יודע. אנחנו בעד שלום וצריך לעשות שלום, אבל אלה לא תנאים אמיתיים לשלום. הדבר הזה לא נקרא שלום. כמו שיש בתורה "שלום קטיעא" (שלום קטוע). "הנני נותן לו את בריתי שלום" הוא"ו של המילה שלום קטועה. זה לא שלום אמיתי שיורים עלינו, גונבים וגוזלים. גם רוצחים גם גונבים חלקי ארץ ישראל. זה לא נקרא שלום.
אולי לא מדובר רק בטעות מצד המתדיינים, אולי מדובר בחוסר מוסריות, אולי אפילו בסתם פרגמטיות?
יכול להיות. תראה, צריך עוז וגבורה וצריך לדעת שארץ ישראל היא שלנו, שאנחנו לא חומסים שום אדמה שלא שייכת לנו ושרק חזרנו לנחלת אבותינו. לא בגלל שבאו לשם ערבים וגנבו בתים, זה פתאום שלהם. אין לנו התנגדות שערבים יגורו בארץ ישראל. אנחנו גם נדאג שיוכלו לחיות כמו בני אדם, אבל צריך לדעת שהארץ הזאת שלנו. זה היסוד של כל המאבק שלנו – שחזרנו לנחלת אבותינו שהשם נתן לאברהם, יצחק ויעקב. לכן, כיוון שזהו מאבק מוסרי, אנחנו מתגוננים מפני מי שיורה עלינו, ולא בגלל זה צריך לחתוך מנחלת אבותינו. ודאי שלחתוך ממנה זה דבר בלתי מוסרי. אתה רוצה לתת דבר פרטי שלך מתנה למישהו? בסדר, אתה אדם עם לב טוב, אבל אינך יכול לתת מה שלא שייך לך. ארץ ישראל היא לא רכושך הפרטי, היא שייכת לעם ישראל כולו לכל דורותיו ובכל תפוצותיו, ואי אפשר לתת את זה לגויים. אם הם באים לקחת מאיתנו, צריך לעמוד בכל תוקף שזה לא יקרה.
ומה אתה אומר על מחוות הומניטריות שעושים פעילי שמאל המחלקים לפלשתינים מצרכי מזון?
אין לנו בעיה אישית עם גוי זה או אחר. יש גויים בארץ שהם גויים טובים. לא כל הערבים בארץ הם רוצחים וגנבים. יש גם אנשים טובים שיש להם יחס הגון כלפי המדינה. כלפיהם אנו מחויבים ביחס הגון. כמו הגבעונים, שיהושע בן נון נחלץ להגנתם. כלפי רוצחים למיניהם, לא צריך רחמים. רחמי רשעים – אכזריות. כלומר, מי שמרחם על האכזרים בסופו של דבר מתאכזר על הרחמנים, על ידי מתן הלגיטימציה שלו לאנשים הרעים. צריך להבחין בין מי שטוב והגון למי שרוצח. לא צריך לגמול חסדים עם רוצחים ולחמם נחשים בחיקנו.
אותם פעילים בעצם מחלישים את ישראל, משום שבכך הם מראים לעולם שאנו כביכול מרעיבים את הפלשתינים
ודאי שאסור להציק לאנשים חפים מפשע, אבל פה לא מדובר באנשים חפים מפשע, דובר ברוצחים. מה שמרעיבים רוצח, זו באמת דבר "חלש" לעומת מה שהוא עולל. אין לנו עניין להרעיב אף אחד. אנו רוצים שכולם יוכלו לחיות בשקט ושלווה. זה בידם. ברגע שיפסיקו לירות ולהרוג ולהרוס, לא רק שלא נרעיב אותם, אלא אפילו נעשה להם חסדים כמו שעשינו כל הזמן. הרב אליהו בן דהאן (מנהל בתי הדין הרבניים. ע"י) סיפר על בעל שהציק לאשתו באמריקה וסרב לתת לה גט. למרות היותו אזרח זר, לאחר שהגיע לישראל, הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ עד שיתן גט לאשתו וישחרר אותה מעגינותה. הוא התרגז: מה אתם מתערבים בחופש שלי?! השיבו לו: תן לאשה הזו את חירותה ואנו ניתן לך את חירותך. כן לענייננו: הם צריכים לתת לנו לחיות בשקט, ואזי גם אנו ניתן להם לחיות בשקט.
האם יש לישראל עילה מוסרית כלפי הבית הלבן שרוצה לארח את ערפאת, או כלפי ארגון העובדים השוייצרי שמתכנן לארח את המחבלת לילה חאלד, בה בעת שאנו נושאים ונותנים להפסקת אש עם ארגונים עם ארגונים המוגדרים כארגוני טרור?
זו בעיה. יכול להיות שזו טעות שאנחנו נושאים ונותנים. אבל אנחנו גם נושאים ונותנים וגם נלחמים. אני לא יודע. בזמנו האמריקאים אמרו: אין מו"מ עם מחבלים. כשאנחנו התחלנו לנהל מו"מ עם ערפאת האמריקאים התרגזו עלינו, והיה בזה צדק מסוים. אז עכשיו נבוא אליהם בטענות שהם משתמשים בדרך שאנחנו פרצנו? לכן, צריך לפתור את הבעיות בצורה יותר עקרונית – לשכנע את האמריקאים שהארץ הזאת היא שלנו.
כיצד צריכה להיות ההתייחסות לאנשים שבתואנת המוסריות לא רוצים להילחם בצבא?
זה לא מוסרי. זה בדיוק מה שהרֶשע רוצה. הרֶשע ממשיך להילחם ולפגוע באנשים חפים מפשע. לאחד שאומר אני עדין ולא רוצה להילחם, יאמר הרֶשע: יישר כחך! המשך בדרך זו, בינתיים נוכל לפגוע בצדיקים.