המשכן נבנה ביסודו מתרומה ולא ממס חובה. אמנם, בהמשך נכיר את מחצית השקל ואת הכספים לאדנים, אולם עיקר המשכן מבוסס על "ויקחו לי תרומה". דרשנים רבים עמדו כבר על הבטוי "ויקחו", ועל העובדה כי מקופלת בו אמירה משמעותית ביחס לתורה. אין התרומה רק פעולה של נתינה כי אם גם של לקיחה - האדם התורם למשכן לוקח לעצמו את קדושת המשכן ואת כל התכונות הטובות הנובעות ממעשה התרומה. על כן נקטה התורה בפועל "ויקחו", ולא בפועל "ויתנו". התורה מביעה כך הן את החובה לתת והן את העובדה כי בסופו של דבר חוזרת נתינה זו אל האדם ומעצבת את חייו ברמה רוחנית גבוהה בהרבה מזו שהייתה אופפת אותו לו היה מסתגר באטימות ליבו ולא פותח את שעריו אל האחר הזקוק לעזרה. הדבר נכון גם במישור הכלל-ישראלי, שאינו יכול להיות מושלם ללא סיוע פרטי.
עם התדרדרות מצבה הכלכלי של מדינת ישראל הולך היחס בין מטלות שהמדינה נוטלת על עצמה לבין הצורך בתרומות ומשתנה. מדינת הרווחה המודרנית מחויבת לרווחת תושביה, ועליה מוטלות חובות הדאגה לחריג ולנצרך. כאשר מעמדה של מדינה זו טוב סל הבריאות רחב ומקיף ומעודכן, יש בה מנגנונים המפצים את אלה שלא יכולים לעמוד בתחרות החיים, בכוחה לנהל מדיניות של אפליה מתקנת בתחומי החינוך ועוד ועוד. ברם, כאשר מעמדה הכלכלי מצוי בירידה מתנערת המדינה מחובותיה - לעיתים בשל חוסר יכולת והקצאת משאבים למקומות אחרים ולעיתים בשל אטימות לב והתנשאות. בין כך ובין כך מוצאים עצמם הנזקקים לסיוע ללא מענה. הם פונים אל הרשויות אך נענים בשלילה. גרוע מכך - חלק מאלה שמצאו את עצמם נזקקים לסיוע כלל אינם פונים, גם בשל בושה פנימית בלתי מוצדקת אך בעלת עוצמה גדולה על עצם ירידת מעמדם הכלכלי, וגם בשל חוסר אמון במערכת.
כאן צף ועולה מקומה של התרומה וההתנדבות. אין המדינה הגורם היחיד המסוגל לסייע. המערכת הפרטית - בין אם מדובר באנשים פרטיים ובין אם מדובר בגופים אזרחיים לא שלטוניים - מסוגלת להעניק פתרונות רבים. בראש ובראשונה היא יכולה לאתר את הנצרך והזקוק הרבה יותר מאשר מערכות השלטון. היא יכולה גם לסייע ללא פרסום שמו ומעמדו של הנצרך. עולם העזרה ההדדית הבנוי מלמטה למעלה טומן בחובו יכולת עוצמתית שאין לה תחליף. בשל יכולתה זו מוטלת עליה גם האחריות לעשות זאת. הדבר מתחיל מלמטה - מהאחריות המוטלת על כל אחד ואחד "לקחת" תרומה ולהעניק אותה לזקוק לה, וממשיך לגופים ציבוריים לא שלטוניים.
עת תרומה זאת. המערכת הכלכלית של מדינת ישראל אינה עומדת בעומס. המציאות הכלכלית המוכרת לכולנו מגדילה את מספר הזקוקים לסיוע כדי שיוכלו לשוב ולעמוד על רגליהם. למעלה מכך, לא רק הפרטים זקוקים לעזרה. כאמור לעיל, התרומה היא אחד הכלים עימם ניתן לבנות מערכות כלליות, והמשכן נבנה בדרך זו. שעה כלכלית קשה זו היא גם שעתם הקשה של מוסדות חיוניים רבים היכולים לשרוד עד יעבור זעם רק בהתנערות של אלה המסוגלים להעניק להם אורך נשימה. על כן, קרואים אנו שלא להניח מודעה הזועקת לעזרה (לאחר שעברה אישור) ללא תגובה וללא מענה, ולא להשיב פני דך נכלם. גם ההיענות לצרכים ציבוריים של מוסדות הזקוקים לסיוע היא חלק ממציאות זמנית זו.
אמונתנו העזה היא שאין התרומה נותרת כנתינה בלבד, ודרכה יכול האדם לקחת מערכות רבות אל תוך חייו. הוא הופך עצמו לאיש פתוח לעולם החסד ולא לאיש אטום, הוא מחנך את ילדיו להרחיב את גבול עולמם ולא להיכנס למסגרת צרה ומצומצמת של ראיית ה"אני" בלבד, הוא זוכה להיות שותף בהרמת קרנם של ישראל ובהשבת מאור החיים לפניהם של הזקוקים לעזרה, והוא שותף בבניית משכן הקדושה בישראל. עת לתת.