ממשלת אחדות לאומית – לשמה?

האם ממשלת אחדות לאומית היא ברכה של שלום פנימי או מערכת משתקת? הכל תלוי במניעים, האם הם אידיאליסטים או תועלתניים.
האידיאל המנהיגותי של המדינה על פי היהדות הוא מלך: "שום תשים עליך מלך" (דברים י"ז, ט"ו). כמובן, הדרכה זו מעוררת כמה תמיהות, לעניינו נסתפק בנקודה אחת של אור הנמצאת בהגדרתו של הרמב"ם: "שנצטווינו למנות עלינו מלך מישראל שיאחד את כל אומתנו וינהיג את כולנו" (ספר המצוות קע"ג), המלך דואג לאומה כולה ולא רק לפלג ממנה.

זאת הקללה שאורבת למפלגתיות, כלומר הפלגנות שבה. אפילו בבריאת העולם לא נאמר "כי טוב" ביום השני, מפני שנבראה בו מחלקת בין מים למים (פסחים נ"ד א). לפעמים המפלגתיות מגיעה לשנאת חינם, כאשר כל מפלגה חושבת שאצלה כל האמת וכל הצדק, וצועדת עוד צעד מסוכן בהתירה לעצמה לקנטר ולקטרג לחרף ולגדף מפלגות אחרות. היא שוכחת שכתוב בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך", "לא תיקום ולא תיטור", "לא תלך רכיל בעמך", "ואהבת לרעך כמוך". הן שוכחות את האמת הפשוטה והבהירה שאי אפשר לעם לבנות את ארצו כאשר הוא בוער באש המחלוקת.
לעיתים המפלגה מגיעה לאיוולת נוראה לחשוב שהיא יותר חשובה מהמדינה עצמה. ניצחון המפלגה דוחה הכל.

כמובן לא באנו כאן לפסול את הדמוקרטיה בגלל היותה משטר בלתי מלוכני, הרי כבר נקעה נפש העם מהמלוכה עקב תופעות מרות ביותר על של שחיתות. לכן לא יתן העם את אמונו - רק בדמוקרטיה ייצוגית, ביודעו שנציגו מייצג אותו נאמנה, לכן יתן את אמונו בהנהגה הלאומית. הנציב מוולוז'ין מסביר שאמון העם בהנהגה הוא פיקוח נפש לאומי, לכן הוא דוחה את המצווה למנות מלך (פרוש העמק דבר, דברים שם). באנו רק להזהיר, מפני רעת המחלוקת.
לפי זה ממשלת אחדות לאומית תהיה ברכה גדולה. לא בהכרח!
היא עלולה להכניס את המחלוקת פנימה. הכל תלוי במניע. אם כל מפלגה סוברת שבהתחברה עם יריביה, היא תרוויח מזה, זהו בגדר "כנסיה שאינה לשם שמים שאין סופה להתקיים" (אבות ד' י"א). היא אחדות שברירית שהפירוק מאיים עליה כל רגע, כאשר מפלגה תחליט שזה עתה ירווח לה לפרוש. אין יסודה אהבת האומה, אלא אהבה עצמית של המפלגה לעצמה, והיא עלולה להתלקח "לשלהבת שנאה ומלחמת אחים, בהיות כל אחד מושך להנאת עצמו", כדברי מרן הרב קוק (עולת ראיה א' רנ"ז).
אלא מתי ממשלת אחדות לאומית מביאה רווח? כאשר המטרה היא אחדות פנימית אמיתית, כאשר אנו זוכרים שאנו עם אחד הנתונים כולנו באותה צרה, שאנחנו אחים ולא אויבים, שאויבינו הם אויבינו ולא אנו, כשאנו זוכרים שהמחבר בינינו הינו יותר גדול לאין ערוך מהמפריד.

אם תרצו, הכל תלוי איך מסתכלים על המדינה. האם היא התאגדות תועלתנית של יחידים לטובתם העצמית, מעין חברת ביטוח לאומית, כפי שהסבירו הפילוסופים התועלתנים האנגלים, כהובס, לוק, יום, מיל, סמיס, או הפילוסוף הצרפתי רוסו שהסתכל על המדינה כעל אמנה חברתית. אמר הובס, שהאדם לאדם זאב, ובכל זאת לא כדאי לו לטרוף את זולתו שמא הוא שייטרף, לכן "הוי מתפלל בשלמה על מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". (אבות ג, ב). אם כן, גם ממשלת אחדות לאומית היא שיטה מחוכמת לנגוס בעוגה הלאומית.

אך לא כן מדינתינו, היא לא נוסדה כדי לפתור בעיות מעשיות של יחידים, היא אידיאל עליון של בנין אומה החיה עלי אדמות לאור דבר ד', כדברי מרן הרב קוק: "מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר. ומדינה זו היא מדינתינו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון" (אורות, אורות ישראל ו, ז).