בשעה שיצא עם ישראל ממצרים לא לגאולת בני אברהם אבינו ביחידים בלבד יצא. במצרים הוקמה האומה הישראלית. הלילה בו פסח הקב"ה על בתי בני ישראל היה לילה של מהפכה, והצעד הראשון בו פסעה האומה היה הגדרתה ככל ישראל וכציבור. לא לחינם אנו מונים את חודשינו דווקא ליציאת מצרים. שם התחלנו – כעם ! במעמד הר סיני התקדמנו צעד נוסף –ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש –וכך צעדנו עד לכניסה לארץ ומעמד הר גריזים והר עיבל בו צוינה הנוכחות של האומה הישראלית בארץ.
בחלומנו כיום אנו ממשיכים צעדה ארוכה זו, ומתוכה מתבוננים על הישות המדינית שאומה זו מנהלת –מדינת ישראל. אמנם, אנו חולמים על דבר מה מקיף בהרבה, המביא לידי ביטוי את מלוא הופעתה של תורה –בהלכה, במוסר הנביאים, בדרך הארץ שקדמה לתורה, בעשיית הישר והטוב ובהליכה בדרך ד' לעשות צדקה ומשפט. מדינת ישראל של היום אינה מימוש מלא של חזוננו. שלא בכוונתנו הראשונית ולא כפי שציפינו הוקמה התנועה הציונית וממנה מדינת ישראל, והיא רחוקה הרבה מחלום חיינו. אף על פי כן כרתנו עימה ברית עולם, וקבלנו על עצמנו את השותפות בממלכתיות הישראלית המתחדשת לכתחילה.
ממלכתי לכתחילה משמעו מי שרואה במדינת ישראל ראשית של צמיחת גאולה וישועה, ושמח בעצם הקמתה, על אף חזונה החלקי, והוא כורת ברית להיות שותף במפעליה, במוסדותיה ובאורחות חייה. הוא חוגג את יום העצמאות, מתפלל לשלומה ולשלום חייליה, ומייחס חשיבות לטקסי המדינה ולסמליה. את כל זה הוא עושה מתוך תפישתו הרוחנית העמוקה את כלל ישראל, ואת חשיבות השיבה אל ההיסטוריה ואל מציאות החיים בפועל.
ממלכתי לכתחילה הוא זה המקבל את הדרכים בהן מדינת ישראל מתנהלת. הוא מקבל את החלטות הכנסת והממשלה, וכשהוא מתנגד להן הוא פועל בעוצמה נגדן אך במסגרת החוק; הוא מקבל על עצמו את הבקרה השיפוטית הקיימת, ואף שהוא אינו מסכים לה פעמים רבות ופועל להחלפתה - כל עוד היא קיימת הוא שותף בה; הוא רואה בהוראות הצבא פקודות שיש למלאן מלבד במצבים קיצוניים ביותר שהצבא עצמו אינו מגיע אליהם, וכשהוא מתנגד לפקודות הוא מנהל את המאבק במישור המדיני והציבורי ולא על כתפי הצבא. את כל אלה הוא עושת מתוך תפישתו ההלכתית את הציבור, דרכי הכרעותיו וסמכות השלטון כפי שהתבררה בידי רבנים רבים על רקע התנועה הציונית ומדינת ישראל.
ממלכתי לכתחילה אינו מגדיר שותפים במדינת ישראל כערב רב, אינו רואה עצמו כמי שכל האמת נמצאת אצלו, אינו מתיר ואף לא בקריצת עין פעולה נגד כוחות הביטחון, אינו מתנה את הליכתו לצבא בכך שהצבא יעשה את מה שהוא חושב בלבד, אינו משפיל את ראשי השלטון בביטויים אלימים או גסים אף שהוא חולק עליהם, ואינו פועל באופו עצמאי כלפי מחבלים אויבים. את כל אלה הוא עושה מכוח דברי רבותינו על כבודה של מלכות, ויחס הנביאים גם למלכי שומרון החטאים ובראשם בית עומרי.
ממלכתי לכתחילה אינו שואף להתנתק ממדינת ישראל ולהקים אלטרנטיבה במדינת "יהודה" או מדינת ירושלים מול מדינת תל אביב. להפך, את האפשרות הזו הוא רואה כאסון היותר כבד היכול להתחולל באומה הישראלית, שמשקלו כמשקל עבודה זרה אם לא למעלה מזה כדברי חז"ל. רצונו הוא באחדות האומה, ולצורך אחדות זו הוא מוכן לסגת לעיתים מהציפייה למילוי מלא של תביעותיו וחלומותיו בעניינים ציבוריים שונים (אם כי בעולמו הרוחני הפרטי אין מקום לרפיון כלשהו) כדי להישאר עם אחד. עמדה זו הוא יונקת מדברי חכמים לאורך הדורות כולם על חשיבות אחדות האומה מול ריבונו של עולם, ועל איסור ההחזקה המחלוקת המפלגת את האומה.
ממלכתי לכתחילה שותף בכל מערכות המדינה לכתחילה: הוא מתגייס גיוס מלא ואפקטיבי לצבא במסלולים שונים; הוא חותר להשפעה בעולם הפוליטי ופועל בכלים הפוליטיים ברמות השונות –משותפות בהצבעה לכנסת ועד לעידוד הטובים שבו לשליחות ציבורית; הוא שותף בעולמות הממלכתיים השונים: בועדות, בכינוסים, בכתבי העת; הוא פועל במסגרת האקדמית; הוא רואה בעין טובה את השליחויות השונות בשם מדינת ישראל ועוד עניינים רבים אחרים. זהו המשך לתודעת השליחות אותה הוא יונק משד אמו מיום הוולדו.
ממלכתי לכתחילה מתמקם בכל "ככרות השוק" ומצוי בדיאלוג עם כל החברה הישראלית: הוא נמצא באקדמיה, ומעולמה הוא בא להיבטים האקדמיים של החברה הישראלית; הוא נמצא בתרבות, והוא יותר בתוכה וצורך אותה ולומד דרכה את החברה בה הוא חי; הוא נמצא בכיכר השוק האינטרנטית, והוא לומד את השפה ופועל שם; הוא נמצא בתקשורת, והוא שומע ומשמיע דרכה; הוא נמצא במסגרות רבות אחרות, ובכל המקומות שם נפגש כלל ישראל. זוהי מעורבתו עם הבריות עליה דיברו חכמים בשבח גדול. לא זו בלבד אלא שהוא אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
ממלכתי לכתחילה הוא אדם שעולמו אינו צר כעולם נמלה. הוא אדם בעל עולם עשיר, המאפשר לו להרכיב סדר יום עמוס ועשיר. אין הוא ממקד את הווייתה של מדינת ישראל בעניין אחד בלבד כמו מצוות ישוב הארץ או כל עניין אחר חשוב ככל שיהיה, ואף שהוא מאמין שאלו שליחויות עיקריות של המדינה, וחלק מהותי מהווייתה הוא מימוש מצוות ישוב ארץ ישראל ובלעדיה אין היא זכאית לשאת את שם ישראל כלל, הוא מייחס חשיבות לעניינים אחרים –למן רמתה המוסרית ועד לשגשוגה הכלכלית, ולמן יחסי החוץ שלה ועד איכות החיים ושמירת הסביבה. כל אלה הם חלק מעניינו של עובד אלוקים, המאמין בצלם אלוקים שבאדם ובציווי האלוקי "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" הכולל בתוכו את תחומי החיים כולם.
ממלכתי לכתחילה מחנך את ילדיו ותלמידיו להיות כאלה. הוא מחנך אותם להבנת עומק משמעות שיבת עם ישראל, מברר עימם את עניינו ומהותו של עם ישראל, מרגיל אותם להיות שומרי חוק ושותפים נאמנים בכל מישורי החיים, רואה בלימודי החול ובהעשרה תרבותית חלק בלתי נפרד מבניית אישיותו המלאה של האדם, משתף אותם בדיאלוגים שונים עם בני נוער, מחנך אותם להתמודדות עם התקשורת ועם רשת האינטרנט, פועל יחד עמם במשימות לאומיות –ובכך הוא ממשיך את דרכם של חכמים המלמדים מה חייב אדם ללמד את ילדיו ואת תלמידיו.
ממלכתי לכתחילה מנהל דיאלוג עם כל שכבות הציבור. הוא שמח על קיומה של אליטה במדינת ישראל ושואף להיות חלק ממנו בתחומים השונים, תוך לימוד ממנה והשפעה עליה; הוא מתנחל בכל מקום בארץ ישראל, ודרך התנחלות זו הוא שותף בציבורים שונים –למן הקהילות בפריפריה דרך אנשי ההתיישבות ועד לעולים החדשים והמהגרים לארצנו. חלק בלתי נפרד ממלכתיותו הוא השותפות העמוקה עם העולם החרדי, שאף שאינו "ממלכתי" הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, מלבד מה שאצל ציבור זה הוא יכול לאכול ולהצטרף יחד עימו למניין. הוא אינו מחרים ואינו מוחרם, ואינו מתבדל וחושב על אנשי שלומנו בלבד.
ממלכתי לכתחילה אינו קיצוני בדרכו. הוא אינו קיצוני בממלכתיותו, ויש בעולמו מקום גם לתנועות אחרות, וגם לתחומים אינדיווידואלים ורגשיים. הוא מבין כי הקיצוניות אינה תכונה ראויה לתחום כלשהו –גם לא לממלכתיות עצמה. יש בתוכו די מקום להבין כי לא הכל שותפים בציבוריות הכללית, מסיבות שונות, ועולמו רחב דיו כדי להכיל גם אותם. ברם, בשעה שהם מבקשים לסתור את עמדתו הממלכתית הוא נעשה קשה כארז, ואינו נסוג מפני הבזים, הלועגים ושאר אלה הנוקטים בכלים שאינם ראויים בפולמוסים רוחניים.
ועיקר העיקרים: ממלכתי לכתחילה אינו רואה את עמדתו כעמדה פשרנית וכעמדה שהיא בדיעבד. נהפוך הוא –אמונתו השלמה היא שזה רצון ריבונו של עולם, ואמונתו העמוקה היא המניעה אותו בדרכו. הוא לומד את דרכו מהתורה, ואליה מכוונת מחשבתו. להט נעורים וברק העיניים מלווים אותו בהתבוננות העמוקה על האומה הישראלית ועולמה המעשי ובשותפות הקונקרטית עימה בכל התחומים. מקור יניקתו הוא דברי חכמים לאורך הדורות, תוך דגש מיוחד על תחילת דרכה של תורה שבעל פה בימי המקרא ועל דברי רבותינו בתקופתנו שלנו. בדרכו הוא מממש באופן מלא את יסודות האמונה ואת המשולש של עם תורה וארץ, והוא קורא לציבור כולו להיות שותף בחזון הממלכתי שלו.