150 אלף קופאיות מועסקות ברשתות השיווק בארץ: במשך כל שעות העבודה אסור למרביתן לשבת, ולפעמים נאסר עליהן גם ללכת לשירותים. גופים חברתיים קוראים לציבור להחרים את הרשתות: "היחס לקופאיות פוגע ומשפיל" (מתוך YNET)
בואו נשחק. אני אשאל שאלה ואתם תשיבו. בלי לחשוב, מהבטן, כך, באופן טבעי, זורם וחי.
שאלה ראשונה: את מי אתם אוהבים?! נכון! יפה, את אבאמא, הסבא והסבתא, חבר או חברה קרובים, ארץ ישראל – כמעט שכחנו, וכמובן: את ה'.
שאלה שניה – על מה את/ה מוכן/ה להלחם, לצאת מהבית, לקום ולעשות מעשה! להפגין, לתלות שלטים, להדביק סטיקרים?
אולי, שאלה מפורטת יותר: באיזה חנות אין לקנות, בכל מקרה, בכל תנאי. לא לוותר להם, אפילו אם אני רעב וצמא?
תורת ישראל מתייחדת בהיותה תורת חיים. היא נוגעת לעניינים שבין יחיד לעצמו ולאלוהיו כמו גם לעניינים הנוגעים ליחס שבין אדם לחברו. עמדה עקרונית זו, מחייבת ביטוי הלכתי ומחשבתי בתחומים רבים ומגוונים המביאים לידי ביטוי את התמונה השלמה בדבר תורת האל.
באחרונה התפרסמה תמונה עגומה בדבר היחס של בעלי עסקים אל הקופאיות העומדות שעות רבות מבלי יכולת לשבת.
האם נוכל להישיר מבט בעומדנו מול קופאית שעה שפחית הקולה או סל המצרכים שלנו בידינו?!
כיצד נוכל להשלים עם תפיסת עולם חברתית מעוותת הסותרת את הכללים הבסיסיים ביחס שבין עובד למעביד.
התורה ציוותה: "לא תרדה בו בפרך". אפילו לעבד, קנין כספו של האדון, יש ליתן יחס הוגן וראוי. אם חפצים אנו שתורת ישראל תתגלה בתפארתה, אם חפצים אנו להוביל לשינוי מהותי באורחות חייה של האומה, אם שואפים אנו להעמיק את זהותה היהודית של המדינה, אל לנו להמנע ממאבקים חברתיים המביאים לידי ביטוי את דאגתנו הכנה לכל אדם באשר הוא.
אל תקנו בחנויות כאלה!
אל תתנו למעבידים הצדקה להעמיד עובדות זמן רב על הרגליים. אם הבעלים חושבים שאי אפשר לשבת כי כל הזמן באים לקוחות ויש לשרת אותם, נבא קצת פחות....נדלל את התור ונאפשר לקופאיות לנוח.
לא נרתע מחרם צרכנים על כגון אלה. לא אילו לא זוטות. אילו עניינים עקרוניים. בצבא, נהגו לומר לנו: "אלוקים נמצא בפרטים הקטנים". כנראה שזה נכון. הכל קשור בהכל, "הקטנים עם הגדולים", ארץ ישראל וקדושת השבת והקופאית הסובלת, העובד הזר והאשה המוכה. הכל ענין אחד.
אל תקנו שם! אל תתנו להם להתעלל בעובדים! אל תהיו שותפים לדבר עבירה!