מצוות עשה מן התורה היא לזכור את אשר עשה ד' למרים בדרך בצאתנו ממצרים. מצוות עשה זו נתבארה על ידי הרמב"ן כמצווה מעשית המחייבת פעולה אקטיבית להימנעות מלשון הרע. דברי מרים על משה רבינו מוגדרים בהלכה כדברים שאין לאומרם, על אף העובדה שהיא רק מתחה ביקורת על אודות האישה הכושית אשר לקח משה. אנו נצטווינו לדורות להימנע באופן קבוע ושיטתי מלשון הרע.
מהו לשון הרע ? יש הסוברים בטעות כי משמעה של לשון הרע בשפה המדוברת היא גם משמעותה ההלכתית. על כן הם סוברים כי כל מה שנאסר בתורה הוא לומר דברים רעים שאינם נכונים על בני אדם. לפיכך, אם מדובר בדבר רע, אך נכון ועומד בקריטריונים של אמת, מותר לאומרו. דבר זה הוא שגיאה חמורה, וקלקול גדול ביחסי בין אדם לחבירו. אין התורה עוסקת רק בהגדרה המצומצמת הזו. התורה מחייבת להימנע מאמירת דבר רע על השני. בכלל, שמירת הלשון מחייבת העצמה של העין הטובה, ושל הזהירות המופלגת שלא לפגוע ולא להזיק. מעבר לכך,
לשון יכולה להיות רעה הדרכים נוספות. אין כמו הערה צינית כדי להפיל אדם אחר ממעלתו, ולהשפילו עד עפר; חברה בה אין הקפדה על אמירת אמת היא חברה שלא ניתן לחיות בה בשלום, וכל הזמן יש לבחון האם יש אורב בדרך או מבקש רעה אחר; חברה בה שלטת חנופה ואמירת אחד בפה ואחד בלב, היא חברה היוצרת חשדנות מתמדת, וחוסר יכולת לקבל את דברי האדם כפי שהם.
יש להדגיש כי אין דיני לשון הרע מונעים אפשרות לתיקון החברה ולהתמודדות עם הנבל. לשון הרע לא בא להגן על מי שמנצל דינים אלה כדי להסתתר מביקורת. החפץ חיים התווה דרך בה ישנם מצבים בהם חייבים לומר את האמת, ודווקא הנמנע מלהתמודד עם המציאות הוא הפועל רע. ברם, נקודת המוצא היא שאין מדברים רע ואין מתחנפים ואין משקרים, ורק במצבים בהם ישנה חובה לעשות זאת סוטים מהנהגה עקרונית זו.
חודש אלול הוא חודש בו אדם מחפש את תיקונו, ואת המקומות בהם יש להחמיר. בחברה הדתית נוצר סולם מסוים בהם מבקשים יהודים לבטא את רצונם לקדש עצמם במותר להם. דוגמה לסולם זה הוא סולם הכשרות, בו בא לידי ביטוי הרצון העמוק להחמיר בקדושת המאכלים הנכנסים אל הפה. בלי לפגוע כהוא זה בחובה להקפיד על כשרות המאכלים ולהעלות את רף הכשרות הציבורית באופן מתמיד, האגדה וההלכה לימדו אותנו כי בראש ובראשונה יש להחמיר בענייני הדיבור. הרמב"ם אף קבע בהלכותיו שלשון הרע חמור יותר מאשר עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ובכך שרטט את הסולם היסודי של תורה. על כן המבקש לבטא חלק מקרבתו לריבונו של עולם בהחמרה על עצמו יפתח בנקיות הלשון ובזהירות המופלגת שלא להרוס ולא לקלקל. לעיתים אף נעשים תיקונים בכשרות על ידי הפצת לשון הרע ושקרים, וזוהי מצווה הבאה בעבירה חמורה.
דברים אלה נכונים תמיד - לא רק בחודש אלול, ולא רק בשעה שמבקש אדם את דרכי התקרבותו לקב"ה. ברם, בכניסתנו לתקופת בחירות הסוגיה הופכת להיות סבוכה יותר. יש יסוד אמיתי בכך שהבחירות נעשות תוך כדי מתיחת ביקורת על המתמודד השני, ולמעשה מדובר באחת הטכניקות לתיקון החברה. כבר ציינו לעיל את הדינים השונים המאפשרים אמירת דברים הכרחיים. ברם, יסוד אמיתי זה מנוצל פעמים רבות על ידי המתמודדים להריסת החומות ההלכתיות והמוסריות המגינות על דמות האדם, ולהשתלחות בלתי מסויגת ואסורה. מתמודדים ומתמודדות דתיות אינן רק אלו השומרות שבת וכשרות וטהרת המשפחה, כי אם גם אלה שדרך ההתמודדות שלהם מונחית לאור ההלכה. ההלכה מחייבת את המנהיגים בהרבה מאוד עקרונות, כגון נקיות הכפיים וההתרחקות מהשוחד וחלוקת המשאבים בצדק, ובראש כל אלה עומדים דיני נקיות הלשון ושמירתה. חלק בלתי נפרד מדמותה של מדינת התורה צריך להיות מונחה לאור עקרונות אלו.