כשאדם חלילה נפטר הוא עלול, מלבד נכסיו, להשאיר ליורשיו גם חובות. במדריך הבא נסביר על מצבים שונים ודרך ההתמודדות עמה מבחינה משפטית.
משמעות הפטירה ביחס לנושים:
מות החייב אינו עוצר את גביית חובותיו. כך, לפני חלוקת העיזבון ליורשים – צריך בראש ובראשונה לפרוע את חובות העיזבון ככלל, זכותם של הנושים לגבות את חובותיהם קודמת לזכותו של הנפטר להוריש את עזבונו ליורשיו.
לפני חלוקת העיזבון – חלים החובות (שלא התבטלו עם פטירת המנוח) על העיזבון בלבד, ולא חלים על היורשים, גם אם אין די בנכסים אלה כדי לכסות את החובות.
לאחר חלוקת העזבון – אם לפני חלוקת העזבון פרסמו היורשים מודעה כדין שמזמינה את הנושים להודיע על החוב, ואכן כל החובות הידועים – נפרעו, אזי אין היורשים חייבים לשאת בחובות שהתגלו לאחר מכן.
הטיפול בחובותיו של הנפטר:
מחובתו של מנהל העזבון, ואם לא מונה כזה – מחובתם של היורשים, לסלק כל חוב הידוע להם. כל אחד מהיורשים נושא בחובות של הנפטר בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם בעיזבון, אלא אם הורה הנפטר אחרת בצוואה. החוק קובע מדרג של סדר עדיפויות לסילוק חובותיו של הנפטר :
כך למשל, הוצאות הכרוכות בלוויה, קבורה ומצבה של הנפטר ; לאחר מכן הוצאות הכרוכות בהנפקת צו ירושה / צו קיום צוואה / ניהול עזבון, בהנחה שאלה חלות על העיזבון ; חובות שהנפטר היה חייב ערב מותו ולא התבטלו במותו, כולל סכומים סבירים המגיעים לאשתו על פי כתובה ; וסכומי חוב המגיעים לפי חוק לבן זוגו של הנפטר, לרבות ידוע בציבור.
איך יודעים מהם חובות הנפטר?
רוב החובות ידועים וברורים. בין מכוח כך שהנפטר כתב בצוואתו מהם חובותיו, ובין אם הנפטר הותיר אחריו מסמכים מסודרים. לגבי חובות אחרים – שאינם ידועים ליורשים – החוק מעניק מענה ברור. לפני חלוקת העיזבון שומה על היורשים לפרסם מודעה בעיתון, כלשון החוק, במסגרתה יוזמנו נושים שיש להם טענות לחובות על העיזבון להודיע על החוב תוך 90 יום, בטרם יחולק העיזבון ליורשים. זאת, כדי שניתן יהא להשיב לנושים את כספם מתוך רכושו של המנוח - מהכסף והנכסים שהותיר אחריו המנוח - ועד לגובה שווי העזבון, גם אם נכסי העזבון אינם מספיקים לכיסוי החובות.
קופות גמל, ביטוחי חיים וקרנות השתלמות:
החוק אינו רואה בהם חלק מעיזבונו של אדם שנפטר, והכספים הללו אינם מחולקים בהתאם לחוק הירושה, אלא ניתנים למוטבים שציין הנפטר בפוליסה. כל עוד לא הוטל על כספים אלה עיקול עוד בחייו של המנוח – הרי חסכונות אלה לא נחשבים כחלק מנכסי העיזבון והם חסינים מתביעות של נושים.
הלוואות ומשכנתאות:
אם המנוח לקח הלוואה רגילה – היא תיגבה כחוב רגיל מזכויות העיזבון, עד לגובה העיזבון. אם מדובר בהלוואה משותפת לשני בני זוג ואחד נפטר – צריך לבחון את תנאי ההלוואה. אם בן הזוג שחתום על ההלוואה ימשיך לשלם את תשלומי ההלוואה כנדרש – לא תקום לבנק זכות לדרוש את פירעון כל החוב. במשכנתא המובטחת בפוליסת ביטוח חיים – הפוליסה תופעל וביטוח החיים יפרע את החוב. אם ביטוח החיים לא מספיק לכיסוי החוב – ניתן לגבות את יתרת החוב מהעיזבון, עד לגובה העיזבון.
אם הנכסים לא מספיקים לכיסוי חובות:
לפני חלוקת העיזבון ליורשים - חובות שהיו לנפטר ישולמו מתוך העיזבון בלבד, ולא על ידי היורשים, גם אם אין בעיזבון מספיק כספים ורכוש כדי לכסות את כל החובות.
אם שווי העיזבון (כספים ורכוש) נמוך מסכום החוב לנושים – ישולם לנושים רק הסכום (או שווי הרכוש) הקיים בעיזבון.
במקרה בו כספי ורכוש העזבון אין בהם כדי לפרוע את מלוא החוב לנושים - יורשיו של המנוח אינם חייבים לשלם לנושים את יתרת החוב העולה על שווי העיזבון. (חוץ מיורש שהעביר או שיעבד את חלקו בעיזבון לפני שחולק העיזבון – הוא לא יהיה פטור מאחריות לחובות העיזבון).
אם שווי העזבון (כספים ורכוש) גבוה מסכום החוב לנושים - יקבלו היורשים את מה שנותר בעזבון אחרי תשלום החובות.
לאחר חלוקת העיזבון ליורשים - אם לפני חלוקת העיזבון, פירסמו היורשים מודעה לנושים המזמינה אותם להגיש את תביעותיהם לפני שיחולק העיזבון, הנושים לא תבעו את חלקם, והעיזבון חולק ליורשים, יכול הנושה לתבוע את היורשים בתוך שנתיים מתום 90 הימים שניתנו להגשת התביעות. ברם, הנושה יכול לתבוע מכל יורש רק חלק יחסי מתביעתו, בהתאם לחלקו היחסי של אותו יורש בעיזבון כולו. כלומר – נושה שלא הודיע על קיום החוב בתקופה של 90 יום מאז פרסום המודעה – לא יוכל לגבות את מלוא החוב אלא רק חלק יחסי בהתאם לחלקו של היורש בעיזבון וגם זאת רק בתקופה של שנתיים מאז פרסום המודעה.
לעומת זאת, אם היורשים לא פעלו בהתאם לנוהל הזמנת נושים ולא סילקו את חובותיו של הנפטר – יהיה היורש אחראי באופן אישי לתשלום חובות שלא סולקו, עד כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה. רק אם היורש יוכיח שלא ידע על החוב – יחוייב רק עד גובה חלקו הספציפי בעיזבון.
הסתלקות מעזבון:
חוק הירושה מאפשר ליורש להסתלק מחלקו בעיזבון המנוח. זאת, לאחר מות המוריש ולפני שחולק העיזבון. ההסתלקות היא רק לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. כך, יכול יורש שלא לקבל את חלקו בירושה, אלא להעביר את חלקו לקרוביו הישירים של המנוח.
ההסתלקות נעשית בהגשת תצהיר הסתלקות, לרשם לענייני ירושה או לבימ"ש, בטרם חלוקת העזבון. המשמעות המשפטית של ההסתלקות היא ויתור על הזכויות בעזבון כאילו המסתלק לא היה יורש מלכתחילה.
במרבית המקרים, ילדים מחליטים להסתלק מזכות הירושה שלהם, לטובת ההורה שנותר בחיים. ההנחה היא, שממילא הרכוש נשאר במשפחה, והילדים יקבלו בסופו של דבר את כל הירושה לאחר פטירת ההורה השני. ואולם, במקרים רבים, השיקול להסתלק מהעזבון אינו משפחתי, אלא כדי למנוע מנושה של היורש המסתלק לפרוע את חובו מחלקו של היורש בעזבון.
כך, מנסים יורשים למנוע את העברת כספי הירושה בה זכו לפרעון חובותיהם כלפי הנושים. יורש שהסתלק מחלקו בעזבון – נושיו מנועים מהטלת עיקול על חלקו בעזבון. אלא אם יוכיחו, שהסתלקותו נועדה להתחמק מנושיו.
במקרים רבים מדובר בהסתלקות למראית עין, שכן היורש המסתלק מקבל בסופו של דבר את חלקו בעזבון באופן עקיף מאותו יורש שלטובתו הוא הסתלק מן העזבון, ואשר לרוב משתף עימו פעולה, מאחורי גבם של הנושים.
באופן עקרוני, אין רלבנטיות למניעי ההסתלקות. ואולם, כאשר מוכח, שההסתלקות לא נעשתה בתום לב, אלא מתוך כוונה להבריח נכסים מנושים, ייבחן בית המשפט את מניעי ההסתלקות, ואף יפסול אותה כאשר ייקבע כי זו נעשתה בנסיון לפגוע בזכויותיהם של הנושים. שהרי היתה בידי היורש זכות כלכלית, שאסור היה לו להעניקה באמצעות הסתלקות לטובת יורשים אחרים ללא תמורה.
אם הספיקו הנושים להטיל עיקול על חלקו של היורש עוד בטרם הודיע על הסתלקותו – לא יוכל היורש להסתלק מחלקו בירושה. הנושים של יורש שהסתלק מחלקו בעזבון יכולים לעתור לבית משפט, ולתבוע סעד הצהרתי בדבר ביטול ההסתלקות.
באחד המקרים שנדונו בבימ"ש ירשו 3 אחים את אמם. אח אחד הסתלק מחלקו לטובת 2 האחיות. הבנק שהיה נושה של האח, גילה את הדבר ועתר להצהיר על ביטול ההסתלקות. בית המשפט קבע, שהאח הסתלק מחלקו בעזבון במטרה להבטיח נכסים מנושיו, וכי הסתלקות מירושה על מנת להבטיח נכסים מנושים היא פסולה וניתנת לביטול. עם ביטול ההסתלקות היה בידי הבנק לפעול להטלת עיקול על חלקו של האח בירושה לשם גביית החוב כלפיו.
במקרה נוסף, הגישו הנושים בקשה לתקן את צו הירושה ולהוסיף את הבן שהסתלק מחלקו בירושה, על מנת לעקל את חלקו בעזבון. בית המשפט קבע, כי לנושים יש מעמד כלפי היורש כמעוניינים בעזבון. עוד קבע בימ"ש, כי מאחר שהעיקול נרשם לפי חלוקת העזבון ולפני הודעת ההסתלקות, אזי היורש לא היה רשאי להסתלק מהירושה.
במקרה אחר בו בוטלה הסתלקותו של יורש, קבע בימ"ש, כי ההענקה אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק, במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים, או אף כוונה להבריח נכסים מפני הנושים. הרציונל לביטול ההענקות הוא בכך, כי בפרק זמן מוגדר, הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש וראשונה הוגן כלפי נושיו, בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו.
בנוסף, פסק בית המשפט העליון, כי אפילו אם הוטל עיקול לאחר שהיורש מסר הודעת הסתלקות, אבל התברר בדיעבד שהסתלקותו לא היתה תקפה מבחינת הדין המהותי – אזי תבוטל ההסתלקות, ויינתן תוקף לעיקול הנכסים.
בבוחנו את ההסתלקות יחיל בית המשפט לא רק את דיני הירושה, אלא גם את דיני תום הלב ותקנת הציבור, דיני פשיטת רגל, דיני חוזים, דיני בטוחות, הלכות שיתוף בין בני זוג וכל דין כללי רלבנטי.
הכותבים הם שותפים במשרד 'בר–און כהן', שמומחיותו גם בדיני ירושה ועזבונות