לא מכבר קראנו את פרשת זכור. רבים תוהים למה לקרוא את פרשת זכור דווקא לפני פורים. ידוע שהמן היה שייך לזרע עמלק. הכוונה היא מזרע עמלק במובן הרחב.
מסופר שעמלק היו עם של שודדים. כאשר הם ראו עם חלש ופגיע, הם נלחמו בו, הרגו אותו ולקחו את רכושו. אצל עמלק חולשה גורמת לרצון לרמוס את החלש. נדמה שגם להמן הייתה אותה שיטה - לאפשר לפרסים לשדוד את היהודים שהרגו.
בספר עובדיה, הנביא כועס שוב ושוב על אדום, שגם הוא ממשפחתו המורכבת של עמלק, על כך שאדום נצלו את חולשתם של עם ישראל בזמן חורבן בית המקדש הראשון.
הנביא עובדיה אומר להם "אל תרא ברעת אחיך ביום אידו". כלומר, הנביא זועק להם - המראה של רעת אחיך, לא יכל לגרום לך לרצון לנצל אותו.
צילום: באדיבות המצולם
גם שלמה בחכמתו אומר "אל תגזול דל כי דל הוא..." יותר קל לגנוב מהחלש ומהעני וזאת משום שהמראה של העני יכול לגרום לרשעים פיתוי לאור חוסר היכולת שלו להתנגד.
לעומת זאת, בעם ישראל מראה של חולשה מעורר רצון לעזור לחלש. פרשת זכור מזכירה לנו, כי כאשר נהיה חזקים ועמלק שוב לא יהווה איום, לא ננוח ונמשיך ללחום בעמלק ולעזור לחלשים שעדיין סובלים. זכינו ובדורינו המצווה הזאת הפכה למעשית.
כיום, אנו חזקים וככאלה חובה עלינו לעזור לחלשים ולגרום גם להם להנצל מאויבהם. זו הזדמנות מצויינת לשמוח בחרותינו, ולזכור את החובה הנעימה הנובעת מכך. כולנו יודעים, כי כאשר אדם סבל בעברו ונהיה חזק ישנן שתי אפשרויות מבחינה פסיכולוגית. אפשרות אחת שכעת הוא יפגע בחלשים אחרים ואפשרות שניה שהוא יזכור את הסבל ולעולם לא יפגע באחרים.
על כן, פעמים רבות התורה מזכירה לנו התורה שהיינו חלשים. בעניין השבת כתוב בתורה "וזכרת כי עבד היית במצרים" ולכן לעולם אל תעביד אחרים שבעה ימים בשבוע, אלא תקפיד לתת לעבדך יום מנוחה.
אחד הדגשים בחינוך בכפר הנוער הודיות לפני פורים כמו בכל השנה היא לסייע לחלשים. לאמן את התלמידים, לזהות חולשות ולראות היכן הם יכולים לסייע. הן אצל פגועי נפש מצד אחד, והן כמתנדבים במשטרה מהצד השני
וכך אנו מחנכים, כי הזכרון של הצרות בזמן חולשתנו גורם לנו לעזור לאחרים בזמן חולשתם. ולא חלילה לפגוע בחלשים, כשם שפגעו בנו כשהיינו חלשים.