אכן רוח טהרה נושבת ממרומים על נשותינו הצדקניות, שאינן נבהלות מרוח הטומאה שהולך ומתגבר בעולם.
ברוך השם, אותן הנשים אינן נבהלות, אלא מוסיפות צניעות. זו המלחמה שלהן נגד הפריצות: הוספת צניעות. לא מלחמה של רעש ומהומה, לא מלחמה של עשיית רושם וגאווה, אלא מלחמה שקטה אמיתית, עמוקה כאמותינו, הנשים הצדקניות במצרים, אשר בנו בתים נאמנים בישראל, ומוך כך נצחו את אויבינו ובנו את האומה.
כי צניעות אינה רק צניעות בבגדים, אלא צניעות בהתנהגות. הבגדים הם כמו מדים, והכל מתחיל בצניעות הפנימית ומתוך כך, אל הצניעות ההתנהגותית, אשר יסודה הוא "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה), כלומר ענווה, הפנמה, בניגוד להחצנה והבלטה.
ב"ה אותן נשים שהצניעות נגעה בלבבן, אינן משמיעות קולן ברחוב ובמקומות ציבוריים, אינן צועקות בקולי קולות, אינן צווחות בטלפון הסלולרי, אלא מדברות בשקט וקולן לא יישמע.
ב"ה אותן נשים מקפידות על הפרדה מוחלטת מגברים, - כפי שכך היא ההלכה בגמרא ובפוסקים ואפילו בקיצור שולחן ערוך קנב ח. אינן מפטפטות עם גברים, ועיין עירובין נג ב, ובודאי אינן צוחקות עם גברים, ומשתדלות לעמוד בצד באירועים שונים.
הן אינן כופות על עצמן התנהגות זו, אלא היא טבעית להן, כפי צניעותן הפנימית. ב"ה הן גם לא הולכות ברחוב בקבוצה צפופה, כך שממלאות אותו כולו, ומסבכות את המעבר לגברים. ב"ה הן גם לא מנצלות את בית הכנסת בשבת לתצוגה אופנה, אלא באות לשם בבגדים צנועים, וכן יוצאות קצת זמן לפני סוף התפילה או אחרי סוף התפילה, כדי לא להיכנס לערבוב גדול, ועיין סוף קידושין פא א ענין סקבא ברש"י ובתוספות.
אותן נשים אינן מטיפות מוסר לאחרות, הן הולכות בדרכן הטהורה, אלא שאופן הטבעי, נשים אחרות רואות אותן ומתרשמות כמה הצניעות היא טובה ויפה, והולכות בדרכן.
אשרינו מה טוב חלקנו.