עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה

אל לנו להיות נמהרים ולהסיק מסקנות פסימיות לגבי אירועים שנראים לנו על פניהם כקשים, כי לפעמים דווקא הם שבסופו של דבר יביאו לתוצאה טובה יותר. הרב יעקב פילבר בהרהורים אופטימיים לאחר העקירה מגוש קטיף

חדשות כיפה הרב יעקב הלוי פילבר 27/07/15 18:27 יא באב התשעה

עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה
פרטי, צילום: פרטי

הרבה שאלות נשאלו לאחר העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון, ובעיקר איך להבין את ההשגחה העליונה, למה דווקא הציבור האמוני הוא שנפגע מגזירת העקירה, ומדוע כל התפילות וההשתדלויות לכאורה לא הועילו לבטל את רוע הגזירה. כמובן שאין מאתנו יודע את הסיבה האמתית לאירועים האחרונים שאת פשרם יוכל לומר לנו רק נביא, וכל עוד אין עמנו נביאים לא נותר לנו אלא לגשש בכתובים וב"מקורות" חז"ל ולנסות על פיהם להבין את דרכה של ההשגחה בהנהגתה את עם ישראל. כדי שנוכל להמשיך הלאה בתקוה ואופטימיות שהקב"ה מוביל את ישראל לגאולה שלימה.

המגיד מדובנא (בפירושו למגילת אסתר) מסביר: שכאשר אנו משווים את התנהגותו של האדם להנהגתה של ההשגחה העליונה אנו רואים שהתנהגותו של האדם אינה כהנהגתו של הקב"ה. האדם כאשר קמים עליו אנשים רעים לפגוע בו תגובתו היא לבקש דרכים איך לסכל את המזימה הרעה, והוא יעשה זאת בכל האמצעים העומדים לרשותו ובלבד לבטל מיד את הרעה. לא כך מנהגו של הקב"ה, לא זו בלבד שאינו פועל למנוע את פעולת הרשע, אלא אדרבא הוא נותן בלבו של הרשע מחשבה שיחפוץ לבצע את מזימתו, ובתחילה הרשע אף יצליח במזימתו, אלא מה שבעינינו נראית ההצלחה היא עצמה לבסוף תהיה לו למוקש, ולבסוף תורידם לבאר שחת. ופסוקים רבים מורים על כך, כמו "כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב" (משלי כו כז) ודוגמא לכך הוא מביא את סיפור מגילת אסתר, שבתחילה הקב"ה לכאורה מסייע להמן להתגדל מעל כל השרים, והמלך מסכים למזימותיו של המן להשמיד את כל היהודים, ולבסוף העץ שהכין המן לתלות עליו את מרדכי, העץ הזה עצמו הוא שמשמש לבסוף לתלות עליו את המן, כך שהתגדלותו של המן היא שהביאה למפלתו.

המקרה הזה של המן לא היה מקרה בודד בהסטוריה היהודית אלא הוא מלווה את העם כבר משחר הולדתו. אנו רואים זאת בסיפור של יוסף ואחיו וירידת בית יעקב למצרים: הסיפור מתחיל כששלח יעקב את יוסף לראות את אחיו, ועל כך כותב הרמב"ן: "כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו (כמו: "ולא אמר איך אלך והם שונאים אותי") אבל הכל סבל לכבוד אביו, ולהודיענו עוד כי הגזרה אמת והחריצות שקר . . . שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום". (בראשית לו טו). וכוונת הרמב"ן שהיו הרבה סיבות שיוסף לא היה צריך ללכת אל אחיו, ואם היו יעקב מצדו ויוסף מצדו נוהגים כך לא היו ישראל יורדים למצרים, אלא שתחבולות אנוש אינן יכולות לשבש את תכניותיו של הקב"ה, ובמקרה כזה "החריצות (של האדם) היא שקר והגזירה (האלוקית) היא אמת".

את התופעה הזו שבני אדם רואים את הדבר כאסון אבל באמת הדבר לטובה אנו רואים גם בהמשך, כאשר אחי יוסף שבים ממצרים ללא שמעון אחיהם, ונוסף לכך אינם יכולים לשוב למצרים בלא בנימין אחיהם, וכשהם אומרים זאת ליעקב אביהם הוא מתלונן כלפיהם ואומר להם: "למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח" (שם מב ו) ועל תלונתו זו של יעקב אמרו במדרש (ב"ר צא ו): "מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה (שטות) אלא כאן, אמר הקב"ה: אני עוסק להמליך את בני במצרים, והוא אומר: למה הרעותם לי!? זהו שכתוב: 'למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלוקי משפטי יעבור'". אנו רואים גם כאן שאירוע שנראה על פניו כאירוע רע הוא באמת מכוון לטובה כמו שהסביר זאת הרמח"ל בספרו "דעת תבונות": "והיינו כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה לא היה אלא מגלגל גלגולים להמליך את יוסף להחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך עצה עמוקה היתה - היה הצער עובר על יעקב". והרמח"ל אינו רואה זאת כמקרה חריג אלא כדגם להנהגת ה' וכך הוא מסיק מדברי המדרש: "וזה בנה אב (תקדים) שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, יקרה קודם לו צער. והרי זה כענין שאמרו ז"ל: 'שלוש מתנות נתנו לישראל (תורה, ארץ ישראל ועולם הבא) וכולן לא נתנו אלא על ידי יסורין". גם כאן רואים אנו שמה שנראה לנו כצרה הוא באמת הכנה לישועה. גם אנו בתקופתנו אל לנו להיות נמהרים ולהסיק מסקנות פסימיות לגבי אירועים שנראים לנו על פניהם כקשים, כי לפעמים דווקא הם שבסופו של דבר יביאו לתוצאה טובה יותר, ככתוב: "עת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע". כמו שהיה רבנו הרב צבי יהודה מפרש: שמהצרה עצמה תבוא הישועה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן