היום החשוב הוא היום שאחרי
זהו. חזרת הביתה אחרי שלשה ימים עמוסים. אמרת לי שאת עייפה – בעיקר נפשית. התעלות גדולה עברת, בכפר מימון. התחושה שאנו מלאים באמונה זכה, הכוח הגדול שבאיפוק, האהבה לכולם – לחיילים, לשוטרים, ההערכה למנהיגות שפויה, וההמתנה לקראת היציאה אל עבר הגוש.
וכשיו, נזכרים בדבריו המאלפים של הרבי מקוצק. הוא נהג לומר שהתפילה מתחילה – אחרי שהסתיימה. אז, נבחנת הכוונה במלא עוצמתה. האם אתה חי את התפילה של או שמא זה אירוע הנמשך כשעה במהלך יומך?
עכשיו – עולה השאלה, איך ממשיכים? לאן לוקחים את כל זה?
ראשית, הימים הללו ראויים למידה של בירור והעמקה. הבנה רצינית של התורה הגואלת, מה מקומה של הגאולה בחיינו, מה מקומה של המדינה? מה היחס בין הקצוות כולם?! קחי את ספרו של הרב פילבר "איילת השחר", גם אני קראתי בו בצעירותי, עת שבתי מחבל ימית. קראי בספרו של הרב אלי סדן או ברשו"ת הציבור של הרב רלו. עייני במאמריו הנפלאים של הרב אלישע אבינר. הם סייעו לך להפנים את הרעיון שמאחורי המאבק.
שנית, מתפללים. כן, פשוט מכוונים יותר: "את צמח דוד עבדך", "ולירושלים עירך", ועוד. תפילה, הינה ביטוי עמוק, פשוט ואמתי לצפייה ולתקווה.
שלישית,פועלים! לא מפסיקים. היכן יש עצרת? מי צריך מתנדבים. במאור פנים משוחחים עם כל מי שמוכן להקשיב.
רביעית, מרחיבים את תחומי הפעילות: מתנדבים, עוסקים בחסד, בעזרה לזולת. ביום א' – י"ז בתמוז. מתחילים ימים של אבל על חורבן הבית. זה הזמן לאהבת חינם! הרבה אהבת חינם!!! בבית, במשפחה, להורים ולאחים.לשכנים, לאנשים ברחוב. הרבה אהבה.
"כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"
יום טוב!