אם יש משהו שהשמאל הישראלי מתענג עליו בימים אלו, הרי אלו ההצהרות ואיומי ההתנתקות מהמדינה של דתיים לאומיים, הנשמעות פה ושם על רקע זעקת המפונים מגוש קטיף והשומרון. בשמאל, ובמידה רבה גם בשמאל הדתי, מעדיפים את הציונות הדתית מנותקת וקיצונית, ואם אפשר, גם משיחית והזויה. יריביה האידיאולוגיים של הציונות הדתית משתוקקים ליום שבו יעופו להם מהעיניים כל המתחברים המתלהבים האלה, שמדברים על עם הנצח, ועל ניצחון הרוח. הם ממתינים בכיליון עיניים ליום שבו הכתומים יהפכו לשחורים, ישתמטו מהצבא, יסתגרו בגטאות משלהם, ולא יפריעו להם לנהל את המדינה על פי השקפת עולמם.
ולכן, דווקא עכשיו צריך לומר לכל אלו שמצפים לראות התנתקות ציונית דתית מהמדינה: הננו כאן. לא ניתן לכם, יריבינו האידיאולוגיים, את התענוג הזה, ולא נספק לכם את הסחורה. אנחנו יודעים שזה יהיה לכם קשה, אבל אתם תאלצו להמשיך ולראות אותנו בהמונינו בכל מקום: נמשיך להתגייס לצבא, נמשיך לשרת במילואים, נמשיך להקים יישובים בכל הארץ, גם בנגב ובגליל, ונמשיך בעשייה החברתית בעיירות הפיתוח ובתנועות הצדק החברתי. בכל תחום בו עסקנו עד עכשיו, נמשיך לעסוק ולתרום ואפילו נגביר את הנוכחות ואת העוצמה. צר לנו, אבל אנחנו לא מתכוונים להפסיק להתנחל לכם בלבבות ובנשמה, לדבר על התחברות ועל אהבה, (לא רק בחג האהבה), ולהיות מעורבים בכל מה שקורה כאן, כי המדינה הזאת יותר מידי חשובה לנו בשביל שנפקיר אותה בידיכם.
נכון, זו שעתנו הקשה. אתם חוזים בנו מובילים בבכי לקבורה את אחד המפעלים המפוארים שהקמנו בעשורים האחרונים, מפעל ציוני וחלוצי, שגם תרומתו החברתית עוד תתברר למפרע. אבל מכל הכאב הזה עוד תצא עוצמה גדולה. מכל הדמעות הללו עוד תצמח מהפכה. מהנוער המדהים הזה שמזיל עכשיו דמעה, יצמחו אנשים מחוזקים, מפוכחים, ומלאי אמביציה לתיקון ולהנהגה של החברה הישראלית. הנערים והנערות הללו אמנם לא ישכחו ולא יסלחו כל כך מהר על מסכת ההתעללויות שראש הממשלה גרם להם בשנה האחרונה, אבל את הכעס והעלבון שלהם הם יתעלו לכיוונים חיוביים. אתם ודאי הייתם מעדיפים שהם יבחרו בדרך אמוציונאלית וקצרה של התנתקות ופרישה, אבל, מה לעשות, מההכרות שלי אתם, אני מאמין שבסופו של יום, הם יבחרו בדרך הארוכה והקשה, אבל הנכונה, של ההתחברות והנתינה.
בקיצור אחיי השמאלנים, אני יודע שהבשורה הזאת לא קלה עבורכם, אבל חשוב לי שלא תשלו את עצמכם: הציונות הדתית לא עומדת להעלם מהמפה.