"בדיוק בזמן" גם בספוטיפי עקבו אחרינו גם שם
השנה השמחה מאתגרת מתמיד, אבל דווקא סוכות מציב אותה כמצווה מרכזית: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". בפרק זה של בדיוק בזמן, הרבנית תרצה קלמן פותחת את מושג השמחה משתי זוויות: התיאולוגית-קיומית של קהלת (בחירת המבט בתוך ארעיות החיים והסוכה), וההלכתית-מעשית של הרמב"ם (לחפש לכל אחד מבני הבית מה שמשמח אותו, ולהיזהר משמחת כרס). שמחת החג היא הכרעה פעילה-not mood-שנבחנת בשאלה את מי אנחנו משתפים בשולחן: "מי שנועל דלתות חצרו… אין זו שמחת מצווה".
מכאן נפתחת הדרך לשמחה שאינה מכחישה כאב אלא מחזיקה אותו: שמחת בית השואבה, היכולת "לרקוד לפני ה'" בלי להיתקע בכבוד עצמי, וההבנה ש"תחת אשר לא עבדת… בשמחה" - השמחה היא חלק מעבודת ה'. קלמן מציעה ארגז כלים קצר לחג: לבחור מבט של תודה בתוך הארעיות, לדאוג לשמח אחרים (גר, יתום ואלמנה בנוסח ימינו), ולתרגם מצוות לפעולה רצויה ולא רק "חובה". כך נבנית שמחה של מצווה - עמוקה, מחברת ומחזיקה - גם בשנה כבדה.