מכתב לנמענים לא ידועים.
המשפחה ששהינו בביתה בכפר עזה.
שלום אחים יקרים.
אני לא יודע מי אתם, אבל התארחנו מחלקה של לוחמי צנחנים בבית שלכם בכפר עזה.
עברנו בבתים רבים, סרקנו, חיפשנו אם יש מחבלים לחסל, אם יש ניצולים להציל או לצערינו מתים לקבור, אם יש אמצעי חבלה ולחימה שמסכנים את כוחותינו.
אבל היינו גם צריכים לשהות זמן ממושך יותר, האמת שמאוד השתדלנו לשהות בלילה במבנים ציבוריים בקיבוץ, להשאיר לכם את המקום הפרטי שעזבתם בסערה- רק שלכם, אבל לפעמים הצורך המבצעי ואילוצים שונים דרשו מאיתנו להכנס לבתים פרטים.
כדי להגן על השכנים שלכם, כדי להגן על החיילים שלנו.
היה לי קשה, אני לא יודע אם אתם חטופים, מתים או חיים. ראינו רק את התמונות על המקרר, את החיוך של הילדים המתוקים, והקירות והעיצוב החמים והיפה של הבית סיפרו לנו איזה משפחה מדהימה אתם, נראה לי שהתארגנתם לאיזה חופש משפחתי בצפון.
ממש השתדלנו, לא נגענו בדברים אישיים, השתדלנו לא להכנס לחדרים, קיפלנו את השטיח בסלון והזזנו בעדינות את הצעצועים, את הכורסאות, גם את הכסא עם הכביסה המקופלת הכנסתי לחדר. לא לקחנו אוכל רק השתמשנו בברזים למים. כשיצאנו החזרנו הכל למקום וניקינו את הזבל.
יש שם מדף אחד קטן שקצת יצא מהקיר בגלל ציוד הלחימה -סליחה.
בעז"ה, אני מקווה שכשהמלחמה הזאת תסתיים אחרי שמדינת ישראל תנקום את נקמתכם ותשיב את כבודה הלאומי- נשוב לכפר עזה, יחד נפריח את המקום ויחזרו ילדים לשחק ברחובות, אני מקווה שאתם חיים, בלנ"ד אחזור לתקן את המדף שיצא מהקיר.
תודה על האירוח.
מקווה שאתם בטוב.
יהודה ולד, חייל