ועדת החינוך של הכנסת קימה היום (ג') דיון על כך שתלמיד דתי מקבל תקציב גבוה מזה של תלמיד חילוני. תנועת נאמני תורה ועבודה פנתה לוועדה והציגה בפניה נתונים לפיהם עיקר הפער נובע מסיבות מבניות, אשר כתוצאה מהן גם המדינה משלמת יותר אך גם התלמיד הדתי מקבל פחות. האינטרס לתיקון בעיות אלו צריך להיות בראש ובראשונה של הציבור הדתי.
במחקר שנעשה השנה אישש את הטענה בדבר השקעה תקציבית גבוהה יותר בחינוך הדתי לעומת הממלכתי. יש לכך מספר גורמים, בניהם סיבות מוצדקות, כמו מספר גדול יותר של עולים חדשים בחינוך הדתי לעומת החינוך הממלכתי.
ממצא מרכזי מעלה כי ישנו הבדל גדול בממוצע של מספר התלמידים במוסדות השייכים לחינוך הממלכתי לעומת מוסדות השייכים לחינוך הממלכתי-דתי: ממוצע התלמידים בבית הספר בחינוך הממלכתי עומד על 972 תלמידים לעומת 385 תלמידים בממוצע בבתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי. זהו הגורם המרכזי לעובדה שתלמיד החינוך הדתי "עולה יותר" למערכת היא מפני שבתי הספר קטנים ועלויות כגון שכר ההנהלה מתחלקים על מעט תלמידים.
חוסר היעילות הכלכלית בחינוך הדתי אינו מקנה יתרון לתלמיד אלא פוגע בו - תיקון מערכתי בתחום הזה יביא הן לצמצום ההשקעה התקציבית מחד והן לשיפור בתמורה שיקבל התלמיד בחינוך הדתי מאידך.
הקפדה על בתי ספר גדולים יותר מהקיים כיום בחינוך הדתי תביא ליתרונות רבים, בינהם חיזוק ההטרוגניות במוסדות וצמצומם של מוסדות אליטיסטיים, עלייה במספר שעות ההוראה (קודש וחול), שיפור בתשתיות כגון בתי מדרש, ספריות ומעבדות שונות, יחס אישי טוב יותר ע"י מורים ואנשי יעוץ העובדים במשרה מלאה רק בבית ספר אחד ולא מתחלקים על כמה מוסדות ובנוסף הקטנת תשלומי ההורים המכבידים על הציבור.