לצערי, בזמן האחרון, יוצא לי לשמוע ולקרוא חדשות לבקרים, מעל דפי העיתונות האלקטרונית והכתובה ובערבי שיח שונים, מנהיגים שונים מתוך הציונות הדתית אשר יוצאים כנגד נציגים מסורתיים שהגישו את מועמדותם לפריימריז בבית היהודי. ההיכרות שלי עם מועמדים אלו אינה מעמיקה אך בהחלט מספקת כדי להבין שהם מאפיינים מגזר גדול מאוד בעם ישראל, המזדהה בערכיו ובאורח חייו עם הבית היהודי יותר מאשר עם כל מפלגה אחרת.
בתפיסת העולם המערבית - אירופאית אין לכאורה מקום לעמדה מסורתית. אנו אומרים שהאדם הוא או דתי או חילוני. מצב זה של מסורתיות דתית אינו נוח למי שהתרגל לחיות תחת הגדרות ברורות המבדילות בין הקודש לחול, בין המאמין לחילוני, ולכן רבים מתקשים להבין את המסורתי כמי שהוא 'קצת' דתי ו 'קצת' חילוני. וכאן ברצוני להדגיש שהקושי להגדיר את המסורתי אינו בעיה של המוגדר אלא של המגדיר.
כאשר אני מדבר שוב ושוב על הטמעת המורשת הספרדית אל תוך עומקיה של החברה הציונית דתית באשר היא, ללא הבדלי עדות ומנהגים, ועל כך שגישה סובלנית זו עשויה להציל את החברה הישראלית כולה, אני מתכוון גם לסוגיה זו. אם היינו משכילים לאמץ את גישת חכמי ספרד הלכה למעשה בחיי היום יום, בטוחני שלא היינו זוכים לשמוע ביקורות אלו.
בעולם היהודי - ספרדי, כל יהודי המשמר את מסורת ישראל וגאה בה, ולא משנה עד כמה מקפיד על קיום כל תרי"ג מצוות, מרגיש שייכות מלאה לקהילה, אשר גם מנהיגיה הרוחניים רואים בו חלק אינטגראלי מצאן מרעיתם. ובהתאם לכך כל יהודי שהזהות הראשונה שלו היא יהודית וציונית צריך להרגיש ולקבל תחושה שמפלגת הבית היהודי היא הבית שלו.