אומר לכן מה הבעיה שלנו עם המנהל שלכן. למיטב הבנתן של קומץ תלמידות אולפנית ישורון, בבית הספר קיים ועד הורים שתלטן המייצג חלק קטן מהאולפנית הנהדרת. אז רציתי להבהיר להן כמה עניינים. הרב יניב הוא אדם מקסים וערכי, ואיש חינוך. זכיתי להכיר אותו כרב האולפנית ובהמשך כמנהל בשנים האחרונות שלי בבית הספר. אלא, שהערכיות והקסם האישי שלו אינם מספיקים.
סיימתי את לימודיי באולפנית לפני מספר שנים, ומאז אחיותיי הקטנות ממשיכות להתחנך בה. הן תלמידות מצוינות, ויסיימו את התיכון בהצלחה בעז"ה, אלא שהחוויה שהן יוצאות איתה מוצלחת קצת פחות. המציאות החינוכית שחוויתי באולפנית, לא השתנתה בהרבה, ולצערי ייתכן והחמירה. האג'נדה שהרב יניב הנחיל בניהולו והתנהלותו באולפנית היא לגיטימית וראויה, אלא שאינה מתאימה לאג'נדה החינוכית הראויה שהורים רבים השולחים את בנותיהן לאולפנית מבקשים לחנך לפיה. לכל הורה הזכות והחובה לחנך את ילדיו בהתאם להשקפת עולמו. זו הסיבה שאדם דתי לא ישלח את בנו לבית ספר חילוני או חרדי, ולהפך. החברה הדתית מכילה קשת של גוונים, דעות והשקפות, וגם באולפנית נצפית הקשת הזו. אלא שהגוונים המרכזיים בה אינם משתקפים בהליך החינוכי שבאולפנית בשנים האחרונות.
אדם שעומד בראש מוסד חינוכי אמור לדבר בשפה של ההורים, ולהורים הזכות לבחור ולהשפיע על הקו החינוכי של בית הספר. חשוב לציין שמדובר בבית ספר עירוני עם חובת רישום אליו, מה ששולל את אפשרות בחירת ההורים והבנות לשלוח למוסד חינוכי בעיר אחרת (אגב בניגוד לאפשרויות הבחירה של בנים דתיים עד השנה). לא יתכן שהורים יחויבו לשלוח את ביתם לבית ספר שכלל לא משקף את השאיפות החינוכיות שלהם, כפי שלא יתכן שיכריחו ילד דתי להישלח לבית ספר חילוני. מעבר לכך, ההורים הם אלה המשלמים על חינוך ילדיהם (במקרה הזה הרבה יותר ממה שהם צריכים, היות ומדובר בבית ספר עירוני שהעלויות בו אמורות להיות מינימליות עד אפסיות). זו הסיבה שההורים יכולים להציב דרישות בפני הנהלת בית הספר, ולהשפיע על המטרות שאליהן הולכים הכספים. למשל, שיחות וסמינריונים שמרבית תכניהם כללו שיחות עם חוזרים בתשובה, הם אלו ש"לא באו טוב בעין" להורים רבים שזכו סוף סוף להשמיע את קולם, לאחר שוועד ההורים לא תפקד במשך שנים רבות ולא אפשר לעצמו להתחלף. זו גם הסיבה שלהורים הזכות למחות על כך שמרבית העיסוק החינוכי בבית הספר סובב סביב "צניעות" חיצונית ומלחמות שווא על לבוש, על חשבון עיסוק במהות ובפנימיות. המעורבות של ההורים אינה מיותרת, היא נדרשת. מי מייצג יותר את אוכלוסיית התלמידות? הורי הועד שנבחרו בצורה דמוקרטית (לראשונה אחרי שנים רבות) או הרב יניב? נדמה לי שהתשובה ברורה.
נקודה נוספת היא שהרב יניב הוא מה לעשות, גבר. השיקול שבגללו מאמינים הורים ומחנכים בהפרדה בין בנים לבנות לפחות בתיכון, אמור להוביל להבנה שראוי שאישה תעמוד בראש מוסד חינוכי נשי, כפי שנתפוס כמקרה מוזר אישה שעומדת בראש מוסד חינוכי גברי. אכן המגדר של המחנך לא צריך להיות השיקול היחיד, אך יש לו משמעות רבה במקרה זה. השיח אחר, החינוך אחר. זה נכון לכל מוסד חינוכי, וראוי שרשת בני עקיבא תשכיל להבין זאת.
הוועד החדש, ניסה להוביל שינויים יחד עם הרב יניב ולא נגדו. הדברים לא הועילו כפי שהועד ציפה. אט אט התחדדה ההבנה שאולי הרב יניב אינו הבעיה, אלא הרשת. רשת בני עקיבא שלא השכילה להבין שהזרם החרד"לי אינו הזרם הבלעדי והראוי בחברה הדתית, ויש בה מקום לקולות נוספים. ההורים לא פיטרו את הרב יניב, הם השפיעו על יציאה למכרז להחלפת הרשת, בסיומו נבחרה רשת אמי"ת, אחת מהרשתות המובילות בישראל. רשת שמדברת בשפה של מרבית ההורי התלמידות באולפנית. רשת שההורים וגם אני מקווים שתחנך את הבנות למצוינות (במקום לעודד אותן לגשת ל4 יחידות מתמטיקה ולא ל5), רשת שתהיה שקופה יותר עם ההורים לגבי הכספים שהם משלמים והמטרות החינוכיות, רשת שתתמוך ותעודד את הבנות שרוצות להתגייס לצבא (ולא תראה אותן כסוג ב'), רשת שתתעסק בחינוך מהותי ופנימי (ולא רק באורך החצאית של הבנות), רשת שתוודא שהמורות והמורים בבית הספר אכן מגיעים לבית הספר בזמנים הנדרשים (ולא תקל בכך ראש כשמדובר בהיעדרויות רבות ומצטברות), רשת שתכין את הבנות לחיים האמתיים ותציג בפניהן אפשרויות קריירה מגוונות (ולא מורות כמודל לחיקוי היחיד, על אף שמדובר במודל ראוי), רשת שתחנך את הבנות לפמיניזם דתי ולימוד תורה.
צר לי על האכזבה של הבנות שעומדות מאחורי טור הדעה "עדיין לא מבינות מה הבעיה שלכם עם המנהל שלנו?", אולי עכשיו הבנתן קצת יותר. אני שמחה שהחוויה החינוכית שלכן הייתה טובה, אך אתן הקומץ בסיפור ולא כמות הבנות שוועד ההורים מייצג. השאיפה היא שמרבית הבנות יחוו חוויה טובה ומשמעותית בתיכון, ולא רק אותו קומץ הבנות שמזדהה עם האג'נדה השתלטנית של רשת בני עקיבא.
הדאגה שלי לעתיד הבנות התחלפה בתקווה,
בהצלחה לרב יניב ולמנהלת החדשה.
תגובת בית הספר על הדברים טרם התקבלה
הכותבת היא אביה קירשנבוים, בוגרת אולפנית ישורון