כלל בסיס הוא במשא-ומתן, שכל צד דורש את מה שחשוב לו (כאשר לפעמים הוא מוסיף עליו כמה דברים עליהם יוותר בהמשך), ובסוף שני הצדדים מוצאים פשרה לפי הדרישות החשובות לכל צד. בתוך זה, ברור לכל עושה משא-ומתן, שלעולם לא יקבל מעבר למה שביקש. אפילו במקרה שהמתווך (או השופט, במקרים אחרים) ממש תומך בו, הוא לא יקבל מעבר למה שהוא יטען שמגיע לו.
על ארץ ישראל, להבדיל, לא עושים משא ומתן. אבל אם נתבונן במה שהוליד את תכנית המאה, נראה שאותו רעיון פועל כאן. אומנם ישנה הסכמה רחבה מאוד, בציבור הדתי ובציבור החילוני כאחד, בדבר זכותנו על ארץ ישראל, ועל כך שזוהי התקופה בה אנו גם חוזרים ובונים את ארץ ישראל בפועל, ומקימים בה את חלום הדורות של עם ישראל.
אלא, שהאמונה היסודית הזאת לא נשמעת ברמה הציבורית. בינינו לבין עצמנו כולנו מסכימים על כך, אבל כלפי חוץ הטענות מתמקדות בטיעונים ביטחוניים. גם כאשר מזכירים שמדובר בארץ אבותינו, עושים זאת בדיבור על היישובים שביהודה ושומרון עצמם.
חסרה ברמה הפוליטית והציבורית הדרישה בצורה מפורשת: מכיוון שזאת ארצנו, איננו יכולים ואף איננו רוצים למסור אותה לידי זרים. לכן איננו מוותרים עליה, ודין אחד לתל אביב, באר שבע, צפת, אריאל, אלון מורה ולכל מרחבי הארץ שעדיין לא מימשנו את תפילת הדורות להתיישב בה.
עם פריסת "תכנית המאה" הנושא גם מונח על השולחן - אין לנו אפשרות להתחמק, חייבים לתת תשובה. המתווך למעשה מחכה לתגובתנו - מה אנו אומרים על המקומות האלה? אנחנו דורשים אותם, או שהם יצאו מטווח המשא-ומתן שלנו?
בתקופה זו, אנו חייבים לדרוש את דרישת הדורות שלפנינו, בשבילנו ובשביל המסר והתודעה לכל הדורות שלאחרינו. חובתנו היא להוכיח שדרישתנו הצודקת על ארץ ישראל היא אמיתית, וממילא נוגעת לכל הארץ, בלי הבדל בין המקומות הנוגעים לחיינו או חיי חברינו הפרטיים לכאלו שאינם כאלה. המסר שנעביר כעת ייצרב לשנים, לטוב או למוטב.
כל זאת, מעבר לסכנות המוחשיות שאנו עומדים בפניהם, לאחר שישנה הסכמה ערבית שבשתיקה להתחיל לקדם שלבים ב"תכנית המאה", ולאחר שגם מצד ממשלת ישראל כבר ברור שלא תהיה ריבונות בלי השלכות לצד השני. בגלל כל זאת, גם בשביל המסר לדורות וגם בשביל למנוע את הסכנה הנוכחית, עלינו לקום ולדרוש בקריאה ובמעשה את כל ארצנו בכלל, ואת המקומות העומדים לדיון ביהודה ושומרון בפרט, אלו שכבר מלאים ביישובים יהודיים ואלו שמצפים לגאולתם!
הכותב הוא יונתן לוי, ממקימים מטה 'כולה שלנו', כבן 26, תושב פסגת זאב - ירושלים, תלמיד ישיבה.