השסעים החברתיים הפוליטיים והדתיים בישראל בעשורים האחרונים מחריפים ולא פשוטים, הפערים הסוציו אקונומיים גדלים, יוקר המחיה משפיע ומקשה, התנהלות הפוליטיקאים והתקשורת מקטינים את האמון בין המגזרים, ובין האזרחים למדינה. אל מול הקשיים, הבחירה הקלה היא להסתגר בתוך השבט שלך, להסתכל בחשש ובפחד על השונה ולהימנע מקשר. גם בירושלים לפני חמש עשרה שנה, המצב היה זהה- האינתיפאדה הראשונה הביאה לעיר משבר בטחוני, כלכלי וחברתי גדול . השיח החרדתי על ההתחרדות הלך וגבר. השלטון התעלם מחלק מהתושבים. הצעירים עזבו והפילוג החמיר.
כשחזרתי לירושלים לאחר שירות ארוך בצבא קבע, הרגשתי את השינוי לרעה שחל בעיר. הסולידריות הירושלמית שהכרתי כל כך טוב הוחלפה בכעס וחשדנות, צעירי ירושלים חשו שהעיר אינה יכולה לספק להם עתיד בטוח, העתיד היה נראה שחור וללא כל תקווה.
החלטנו אז לקום ולעשות מעשה. התחלנו כחבורת צעירים בני 24, נאיבים אבל נחושים, שקיבלה על עצמה לפעול למען הזהות של ירושלים בכל מחיר, בכדי להחזיר את ירושלים ואת החברה הישראלית לתפארתה.
"מציון מכלל יופי אלוקים הופיע" (תהילים נ, ב). יופיה החיצוני והאנושי של ירושלים, בולט במיוחד במפגשים בין הניגודים שבה. בנינו את "התעוררות בירושלים" בדיוק לפי התפיסה הזו שגורסת שזו מהותה של ירושלים. כוחה ויופיה נובעים מהאחדות בין החלקים השונים בה. בפעילתנו העירונית חיברנו את כולם- חילונים מסורתיים דתיים, ימין ושמאל. גם ברמה הפוליטית, עשינו זאת בשותפות כחלק מקואליציה רחבה לאורך השנים. הוכחנו שזה אפשרי.
מפעילות לפעילות, מפרויקט לפרויקט ומבחירות לבחירות הלכנו וגדלנו. לקחנו חלק ואף הובלנו מהלכים מרכזיים בכל הפרמטרים העירוניים בעשור האחרון, למען כל תושבי העיר ירושלים: בפיתוח הכלכלי, ביזמות ההייטק, במהפכת התרבות, ובסיוע לעסקים הקטנים, בדיור בר השגה לצעירים ומעונות לסטודנטים, בשמירת הסטטוס קוו בנוגע לצביון השכונות, בקידום תחבורה ציבורית, בהעברת משרדי ממשלה לירושלים, ברפורמות חינוכיות עירוניות ועוד. היד עוד נטויה, והרבה עוד לפנינו.
במערכת הבחירות האחרונה לראשות העיר, מתחנו את הגבולות, חיברנו גם נציגים חרדים ממלכתיים, יצרנו ברית עמוקה חוצת מגזרים, שונה מכל בית פוליטי בישראל. התעוררות הפכה לתנועה הגדולה ביותר בירושלים, והתנועה המוניציפלית הגדולה בישראל. מי אמר שטוב משותף לא מוכר?
גם במשבר הקורונה הקשה הוכיחו הירושלמים שאפשר לפעול באחדות ובסולידריות. בחמ"ל המתנדבים של "התעוררות" ו"לב אחד" פעלו יחד אלפי מתנדבים מכלל האוכלוסיות בעיר, למען כולם. דתיים לאומים וחילונים, חרדים, תושבי מזרח ומערב העיר- כולם יחד סייעו לירושלמים המבודדים, לזקוקים לתרופות ואוכל, לקשישים ולנזקקים. ללא אייפה ואייפה, ביחד. העיר המגוונת ביותר, שנפגעה באופן משמעותי יותר מערים אחרות, פעלה עם הכי הרבה מתנדבים והכי הרבה אחדות.
ביום חגה של ירושלים, אני מאחל לנו שנמשיך לראות את החיבורים הירושלמים, ולחבר את העולם כולו, ליופי, לפלא, לרוחניות להיסטוריה ולאנשים של העיר הזו. להיות אבן שואבת, בירה שכולנו יכולים להתגאות בה, למרות כאלו שמנסים לפלג, לראות את הכוח של אלו שרואים טוב משותף, עולה ועולה.