ביום רביעי, כו' אייר, עומדת להתקיים ישיבת מרכז המפלגה של מפלגת הבית היהודי לאישור ההסכם הקואליציוני שנחתם בין סיעת הבית היהודי והליכוד. בהתאם לתקנות שעת חירום לא יתקיים מפגש פיזי והצבעה אלא הצבעה של החברים במספר מוקדים ברחבי הארץ.
אני, כמו שאר חברי המרכז, קראתי על קיום ההצבעה באחת מקב' הווטסאפ המפלגתיות ביום ראשון במקביל להשבעת הממשלה. כחברת מרכז שעתיד המפלגה חשוב לה היה מתבקש שאלך להצביע ללא שאלות ותהיות מיותרות. נכון, היה מתבקש, אלא שהרגשתי שקשה לי להכיל את אותו טריק ישן ומרגיז פעם אחר פעם. התחושה היא כאילו בסרט הזה כבר היינו ואפילו יצאנו באמצע מחוסר עניין.
כיצד אפשר להמשיך להתל בבוחרים ובחברי המרכז שוב ושוב ושוב ולקבוע ישיבות מרכז בהתרעה קצרצרה בכדי לאשר החלטות באופן רטרואקטיבי? כבר מזה זמן לא קצר נראה כי החלטות המפלגה מתקבלות במהירות באישון לילה תחת לחץ כאילו יש מי שנושף בעורפם קביעת הישיבה בהתרעה קצרה ואשרור רטרואקטיבי להחלטה והסכם חתומים הם הסימפטום לבעיה יסודית ועמוקה יותר.
סיעת הבית היהודי (המפד"ל מנוחתה עדן) חברה לסיעות הימין החדש והאיחוד הלאומי ויחד הקימו את ימינה. התקוות היו גדולות. ההבטחות היו עצומות. הסקרים הראה מספר מנדטים שנע סביב עשרה מנדטים. ציבור הבוחרים הפוטנציאלי כלל מצביעים חילוניים ודתיים כאחד. לכל אורך מערכת הבחירות וגם אחרי שנודעו התוצאות ימינה היתה בין הראשונות להתייצב לצידו של נתניהו בבלוק הימין. לכל אורך הקמפיין ראשי ימינה עמדו כחומה בצורה מאחורי נתניהו והליכוד.
ובכן, כגודל הציפיות כן גודל האכזבה. מס' המנדטים לא עלה מסיבובי הבחירות הקודמים וניתוח הבוחרים העלה שככל הנראה רובם המוחלט של המצביעים הגיע מהציבור הדת"ל. ועדיין, ולמרות כל אלה הרב רפי פרץ שהוא המייצג של הציבור הדתי לאומי המיינסטרימי הוא הנציג היחידי של סיעת הבית היהודי בכנסת ובחלוקת התיקים הראשונית נפקד מקומו על פי רוב הפרסומים.
האם זה מצדיק לפרק את השותפות המשולשת ולהיכנס לבד לממשלה המנופחת שידעה המדינה ב-72 שנותיה? האם רצונו של הרב רפי פרץ להועיל ולשרת את הציבור הדתי לאומי בפרט ואת עם ישראל בכלל מצדיק קבלת תיק שיעילותו והיקף פעילותו לא ברור כלל ועיקר? התשובה אינה חד משמעית וברורה. אינה ברורה לי לפחות.
היום כבר ברור למדי שמפת המפלגות עומדת להשתנות. אם בעבר חלמנו על מפלגה דתית לאומית ומפלגה ציונית כללית שתיהן מימין לליכוד, היום כבר ברור שאין מקום לשתי מפלגות וציבור הבוחרים יצטרך להחליט ולבחור איזו מפלגה תשרוד.
האם תהיה זו מפלגה דתית לאומית גדולה שתכיל את כל תתי המגזרים בציבור הדת"ל – החל בתלמידי מרכז הרב ודומיהם כלה בלייטים תושבי הגבעה ועבור בכל הסטיגמות בין לבין? אולי תהיה זו מפלגה ימנית כללית שתהיה בית לדתיים וחילונים יחד? ואם תהיה זו מפלגה ימנית כללית במה היא תהיה שונה ממפלגת האם- הליכוד? ואם נתבקש להצביע למפלגה כזו האם לא עדיף לבחור במקור ולא בהעתק הצעיר? האם ראשי ימינה כולם רואים במפלגה הנוכחית את ביתם הפוליטי או משתמשים בה כמקפצה ותחנת מעבר לבית פוליטי אחר?
השאלות והתהיות בימים אלו הן רבות וימים אלו ראויים להיות ימים של חשבון נפש פוליטי מגזרי. טוב יעשו מנהיגינו אם יובילו מהלך מיפוי ובדיקה לקראת ישיבת המרכז. מהלך שישפיע על עתיד הציבור שלנו בפרט ועם ישראל בכלל.