בניגוד לרוב התחזיות, ויש שיגידו – מוקדם מהצפוי – הולכת לקום ממשלה קבועה סוף סוף בישראל. לאחר כמעט שנה וחצי של לופ בחירות, העגלה שנוסעת אין עצור, עצרה. אמנם מדובר ככל הנראה בממשלה דומה לממשלות אחרות של נתניהו, למשל זאת של 2009, כאשר "כחול לבן" וספיחיה בתפקיד מפלגת העבודה ובני גנץ בתפקיד אהוד ברק, אך הפעם צפויה רוטציה בתפקיד ראש הממשלה.
איך כל זה משפיע על יחסי דת ומדינה, אולי הנושא החם של הבחירות מעבר לעניינים הפרסונליים שעסקו בשאלת "כן/לא ביבי"?
על פניו, ענייני דת ומדינה, שדווקא קודמו גם על ידי גנץ עצמו וגם על ידי גורמים במפלגתו, נדחקים ככל הנראה לקרן זווית. זו ממשלה שגם כך לא ברור באיזה כיוון תוכל לפעול חוץ מטיפול במשבר הקורונה, העברת תקציב וניהול הסכסוך. אך בענייני דת ומדינה לכאורה עולם כמנהגו נוהג – ש"ס תשמור על תיק הדתות (למרות הצהרות הבחירות של בנט ושקד) ואף תחזיק לראשונה בראשות הועדה למינוי דיינים, ולא צפויות רפורמות משמעותיות.
רק לפני מספר שבועות אביגדור ליברמן פרסם פוסט בפייסבוק עם דרישות קואליציוניות שעסקו ברובן בענייני דת ומדינה, אליו התייחס גנץ במילה אחת: "מוסכם". האם גנץ של היום הכניס דרישה קואליציונית כלשהי בתחום דת ומדינה בהסכם שנחתם עם הליכוד? . לא נכתבה מילה אחת על ענייני דת ומדינה בהסכם. לזה צריך להוסיף שהליכוד מגיע לממשלה הפריטטית הזו עם השותפים הטבעיים, למעט ימינה שנמצאת בדרכה לאופוזיציה, כך שהמפלגות החרדיות צפויות לכאורה להמשיך לתת את הטון בתחום.
עם זאת, משהו אחד כן הולך להשתנות והוא יהיה שונה מכל הממשלות הקודמות של נתניהו. האופוזיציה המסתמנת היא כזו שמה שמחבר אותה, להוציא היחס לנתניהו, הוא קו מובהק במאבק למען חופש דת וחופש מדת. בממשלה ב-2009 האופוזיציה הייתה קדימה ז"ל, מפלגה שלא עסקה בנושאים האלה כמעט; ב-2013 החרדים היו באופוזיציה עם העבודה של שלי יחימוביץ'; ב-2015 היה זה המחנה הציוני בראשות הרצוג, שגם התרחק מעיסוק בנושא. מלבד הרשימה המשותפת שרגילה להיות אופוזיציה תמידית, החיבור של לפיד-ליברמן-מרצ יעסוק בסוגיות האלו ויאתגר את הממשלה מבחוץ. גם מפלגת ימינה, שנושא דת ומדינה שנוי במחלוקת בתוכה, יכולה לאתגר את הקואליציה מבחוץ בכל הנוגע להשתלטות החרדית על הרבנות ודחיקתם של רבנים מהציונות הדתית.
קשה להעריך לאן פנינו, אך דווקא ממשלה המורכבת מגורמים חילונים לצד חרדים ודתיים לאומיים, שנדחפת ומאותגרת מבחוץ על ידי אופוזיציה חילונית משמעותית, יכולה להביא בשורה בתחום דת ומדינה. תפקידה של האופוזיציה מתחדד לאור העובדה שהיא תהיה צרה יחסית לקודמותיה, אך להוציא חלקים קטנים בימינה וברשימה המשותפת, תהיה יותר הומוגנית בדרישותיה בנושא זה. בעוד שסביר שיינתן גב לממשלה לטפל במשבר הבריאות ובמשבר הכלכלי הבא עלינו לרעה, בכל הנוגע לדת ומדינה המפלגות שנותרו בחוץ ידעו לתת משקל נגד.
ב"כחול לבן" ו"דרך ארץ" ישנו מגוון של חברי כנסת עם מחויבות לתיקון יחסי דת ומדינה, שיש להאמין שלא ינטשו את הזירה לחלוטין. החל ביועז הנדל שצפוי להתמנות לשר, עבור באיתן גינזבורג ואורית פרקש-הכהן וכלה בחילי טרופר שייתכן וגם יעשה זאת משלחן הממשלה. גם אם בתחומים אחרים ניכר שלפחות בטווח הנראה לעין יהיה קיפאון, זה הזמן לא לתת לשסע הדתי-מסורתי-חילוני לצמוח ולהתעצם, אלא דווקא לחתור להסכמות ולאפשר שינוי. ממשלת "אחדות" לא יכולה לבוא לידי ביטוי רק בהצבת אנשים מעמדות מנוגדות תוך התחמקות מהכרעה, אלא גם בהגעה לפשרות שאינן מתעלמות מן המציאות הכואבת. זה מה שנדרש כעת ביחס לסוגיות דת ומדינה בישראל.
תני פרנק הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה