[ראיין: הרב מרדכי ציון]
ש: אנו חיים ימים קשים, אך דווקא מפני זה, גם הומור מקל. מה הרב אומר על 'אנדרדוס'?
ת: איני מכיר. אני מעדיף לקרוא חומש רש"י, ובמיוחד עתה שיש עליו פירושים פשוטים ומאירים.
ש: זו תוכנית יוטיוב עם הומור של המגזר הלאומי-דתי.
ת: תלוי איזה הומור. תלוי על מה צוחקים. ליצנותא אסורה. אבל בסוף פרק שלישי של הגמרא מגילה, נאמר שליצנות על עבודה זרה מותרת, וכן נהגו הנביאים, וכן ליצנות על התנהגות של פריצות.
ש: באנדרדוס לא צוחקים על הדת, לא צוחקים על ההלכה, אלא צוחקים על אנשים שהתנהגותם הדתית אינה כראוי, לא מתפללים כמו שצריך, לא לומדים כמו שצריך.
ת: אם זו מלחמה נגד היצר הרע, וחיזוק היצר הטוב, מה טוב.
ש: איני חושב שתכניות אלו מחזקות את יראת ד', אבל לעתים הומור נצרך כדי לשחרר לחץ?
ת: נכון. הרי בגמרא שבת דף ל ב, שחכמים לפעמים אמרו מילתא דבדיחותא לפני הלימוד, כדי ליצור אווירא נוחה. והרמב"ם בשמונה פרקים פרק ה, שלפעמים גם באמצע הלימוד. גם כאן המטרה היא קדושה, עבודת ד' בלימוד.
ש: וסתם לשחרר לחץ?
ת: גם זו מצווה. הרמב"ם כותב בפרק ראשון של הלכות דעות שאדם צריך ללכת בדרך האמצע: לא עצוב ולא עסוק בצחוקים, אלא שמח כל ימיו בנחת. לכן, יש ערך לליצן רפואי. מחקרים הוכיחו שיש לזה ערך טיפולי עבור חולים מדוכאים.
ש: בימינו, כולם מדוכאים...
ת: נכון. אבל, הומור לא יפתור בעיה זו. אלא זה בגלל הריקנות שבחיים, שממנה הנשמה סובלת, כדברי חז"ל על הפסוק והנפש לא תמלא, על בת מלך שהתחתנה עם עירוני, אך אין זה ממלא אותה, והיא מתגעגעת לארמון אביה, כך הנשמה מתגעגעת לדבקות אלהית, ולזה, אדם לא יגיע על יד הומור, אלא על ידי תורה ומצוות, מעשים טובים ומידות טובות. מושב לצים לא יפתור את הבעיה.
ש: מה ההגדרה של מושב לצים?
ת: ריק. התעסקות ריקה. עיין עבודה זרה יח ב. אבות ג ב. שולחן ערוך או"ח שז טז ומשנה ברורה שם. בדיחות ריקות. קל וחומר בדיחות פוגעות, כגון על חרדים או דתיים לאומים, אשכנזים או ספרדים, ימניים או שמאלניים, דתיים או חילוניים.
ש: ובסיכום, אם לבדיחות אין תוכן שלילי, ואף תוכן חיובי, מותר?
ת: כן. אך רק עראי, אקראי. אתה נותן שיעור רציני, ובאמצע כמה בדיחות. אתה מדבר עם חבר על דברים חשובים, ובמצע כמה בדיחות. אבל אי אפשר לארגן מראש פעילות שהיא כולה בדיחות. קודם דיברנו על תנאי של איכות, אך יש גם תנאי של כמות. גם הכמות קובעת איכות, כפי שלמדנו בגמרא. וכן מסביר ר' צדוק מלובלין שההבדל הוא באיכות ובכמות. למשל, זה יפה שהסופר הצרפתי מוליאר (Moliere) כתב היצירה הקמצן נגד קמצנות, אבל שעה תיאטרון, זה מוגזם. וכן סטנדאפ של שעה שלמה, זה מוגזם, זה כבר מושב ליצים.
ש: אבל במציאות, מיליוני אנשים מתלהבים מזה?
ת: זה לא קנה מידה, וכבר תמה על זה המשנה ברורה שם ס"ק נז שהענין נעשה הפקר.
ש: כלומר אי אפשר מופע שהוא רק בדיחות?
ת: נכון. יש להיות רציני וגם שמח. אין סתירה. אז יש מקום בתוך הרצינות לכמה בדיחות, בתנאי שהן כשרות.