יסוד ראשון – קורונה זה מאוד מסוכן. לא רק למדינתנו אלא לכל העולם. זה נגיף מאוד מדבק. אנו זוכרים את המוות השחור, או את המגפה השחורה, סוג של דבר, מלפני בערך 700 שנה, שכילתה בין שליש לחצי אירופה, וגם בסין, עשרות מיליונים. חיפשו הסברים ולא מצאו, וגם הרופאים לא ידעו אז מה זו בקטריה, אז חיפשו אשמים, ורצחו אלפי יהודים.
יסוד שני – אנו מדינה חזקה, מבחינה כלכלית, צבאית, אירגונית, חברתית – לכן אנו בנויים כדי לנצח. אי אפשר לומר כן על מדינות ערב מסביבנו. יש שם אנדרלמוסיה, משברים חברתיים, מלחמות, חורבן כלכלי. הן מדינות חולות עם הנהגה חולה. מחיר הנפט נופל. תיירות לא תהיה. הן מאוד עלולות לקרוס כד כדי רעב. גם במדינות אירופה, יש זעזוע. לא כן אצלנו. ודאי, יש כאן מין עולם חדש, אך אנו קולטים אותו בעוצמה.
יסוד שלישי – לרוב האוכלוסיה לא יקרה כלום. הרבה לא יידבקו כלל. והרבה מאלו שיידבקו, זה לא יהיה ניכר. והרבה מאלו שיהיה ניכר, יהיו תסמינים קלים. הבעיה העיקרית היא הזקנים ואלו שיש להם איזו מחלה כרונית, הם עלולים מאוד להיפגע. הם 3%-1%. זו חובתנו לשמור על סבא וסבתא, ועל כל אחינו בני ישראל, לכן ננקוט בכל אמצעי הזהירות, גם אם קשה לנו.
יסוד רביעי – אמצעי זהירות ראשון: להישאר בבית. כך כתוב בגמרא: "דבר בעיר, כנס רגליך, שנאמר: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר. ואמרו: לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך" (בבא קמא ס, ב). אמנם לא נעים להיות סגור בבית, על זה מביאים חז"ל עוד פסוק: "מחוץ תשכל תרב ומחדרים אימה". כלומר גם אם בחדרים יש אימה ופחד, ולא נעים, בכל זאת אל תצא החוצה.
יסוד חמישי – אמצעי זהירות שני: תפוס מרחק. "הזהרו מזבובי של בעלי ראתן", זבובים שעוקצים ומובילים מחלה מדבקת שנקראת ראתן, וכן "רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה", לא היה יושב ברוח שנושבת מהם. "רבי אלעזר לא עייל באהליה", לא היה נכנס לביתם (כתובות עז, ב). כלומר, האוויר מדבק, החפצים מדבקים. תפוס מרחק.
יסוד שישי – אמצעי זהירות שלישי: היגיינה. "רבי אמי ורבי אסי לא הווי אכלי מביעי דההיא מבואה" (שם), לא אכלו ביצים מאותו מקום. לרחוץ היטב את המזון. לרחוץ הרבה ידיים עם סבון. לא לתת יד לכל אדם, לא לחבק, לא לנשק, להשתמש במגבות נייר.
יסוד שביעי – כלל זהירות גורף: היה קיצוני. באופן כללי אין להיות קיצוני. לא לזלזל בהוראות בריאות אך גם לא להגזים. עיין מסילת ישרים סוף פרק ט על היראה הטובה והיראה השוטה. תמיד יש ללכת בדרך האמצע. אך מול מגפה יש להיות קיצוני. כי זה עלול להתפשט. כי זה לא רק נוגע לך, אלא לרבים. חז"ל אמרו שאם יש ברחוב גחלת של מתכת, כלומר מתכת מאוד חמה, אך זה לא ניכר, מותר לכבותה גם לפי הסובר שזה איסור תורה, כי זה מסכן את הרבים. כך מסבירים כמה ראשונים (שבת מב). כאשר זה נוגע לרבים, לא לוקחים אף סיכון קטן. אפשר להבין שסיכון קטן כפוך הרבה אנשים = הרבה נפגעים. הפוסקים כתבו שאין יולדת אחת מתוך אלף מתה, מכל מקום מותר לחלל עבורה שבת (עיין מגן אברהם סי של). למה? כי ב"ה יש הרבה אלפי יולדות, ואנו לא מוכנים שאפילו אחת חלילה תמות. כתוב בספר חסידים שחולה לא ילך לבית המרחץ, פן ידביק אחרים, אלא אם כן יודיע להם (סי' תרעג). וחז"ל אמרו: "דבר בעיר, אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים" (בבא קמא ס, ב). ופירש הרשב"ש, רבי שלמה בן שמעון, שכאשר יש מגפה אין ללכת בדרך האמצע, אלא להיות קיצוני (שו"ת רשב"ש קצה).
סיכום: ניזהר, יהיה לנו קצת קשה, נסתגל לסוג חיים אחרים, ונתגבר, בחסדי ד' יתברך.