אשרינו שלמדינתנו יש יחס רציני לסכנת הקורונה. במדינות שזלזלו, הנגיף מאוד התפשט וגרם לחולים רבים ולמתים רבים. המדינות שהתייחסו ברצינות, ונקטו בכל האמצעים הנדרשים, הצליחו לחסום והדוף. ב"ה מדינת ישראל גם נוקטת בכל האמצעים הנדרשים, כמו המדינות הרצינות, ולכן בחסדי ד' עלינו נתגבר על המחלה. יש להקפיד על הוראות הרופאים, משרד הבריאות, כמו על הלכה. מצווה מן התורה לשמוע לרופאים, על קלה כחמורה. לשמור על בידוד, לשמור על היגיינה, לשמור על מרחק בין אנשים, לשמור על מספר אנשים, לשמור, לשמור, לשמור.
אך כמו שאין להקל על הוראות משרד הבריאות, אין צורך להחמיר ולהיתפס לבהלה. אכן זו מחלה מאוד מדבקת, פי 20 משפעת, אך אין זו סיבה לבהלה. עובדה שהסינים מצליחים להתגבר בעזרת נקיטת צעדים קשוחים.
אכן הבהלה היא בעיקר תקשורתית, כי לצערנו יש דברים יותר בעייתיים בארצנו: אלפים שמתים כל שנה עקב זיהומים בבתי חולים – שכמובן מצילים מיליונים – תת-תזונה, אפליית שירותי בריאות בין עשירים ועניים, המתנה בחדרי מיון, חוסר באחיות, ועוד.
ולמה יש בהלה תקשורתית: כמו שבכל מאורע בלתי צפוי, שאי אפשר לצפות, ובעל השלכות כבדות. זה נקרא תיאורית הברבור השחור של נאסים ניקולס טאלב. במשך מאות שנים, כאשר רצו לציין נדירות ואי סבירות של מאורע, אמרו: כמו ברבור שחור. כך כתב הסופר הרומאי ג'ובנל Juvenal, וכך נהגו להתבטא בלונדון לפני 500 שנה. כל זאת עד שגילו באוסטרליה ברבורים שחורים. זה הכשל האינדוקטיבי מן הפרט אל הכלל, או מהרבה פרטים אל הכלל, עליו דיברו הפילוסופים יום, מיל ופופר. לכן, כאשר יש מאורע שקורה בהפתעה ובעל תוצאה אדירה, אנשים מאוד נבהלים. דוגמא: הפגיעה במגדל התאומים באמריקה, בו מתו 3000 אנשים, ובכלל לא היה צפוי. אבל בארצות הברית נרצחים כל שנה כמה עשרות אלפים, אלא שלא נבהלים, כי רגילים וזה שייך לשגרה. אך לאירוע לא צפוי, לא מוכנים, לא פסיכולוגית ולא מעשית. עוד דוגמא: מלחמת העולם הראשונה, פירוק ברית המועצות, התמוטטות הבורסה, צונמי, מחשב אישי, אינטרנט.
בסיכום, להקפיד ברצינות מוחלטת על כל הוראות משרד הבריאות, אך להישאר שקטים ושלווים. ובעזרת ד', יתרפאו כל חולי עמו ישראל.