על מה אתם מדברים כשאתם מדברים על מינוי רב ראשי ציוני?

מערכת הבחירות האינסופית שאנו מצויים בה מולידה נרטיבים וקמפיינים שונים, וכך גם בענייני דת ומדינה. אם בבחירות מועד א' צפה ועלתה מן האוב אמנת גביזון-מדן, בבחירות מועד ב' השיח נסוב סביב השאלה האם מדינה יהודית משמעה מדינת הלכה, הבחירות הנוכחיות הולידו דיון סביב הצהרות להביא למינוי רב ראשי ציוני.

נפתלי בנט הצהיר עוד לפני החיבור המחודש של "ימינה" שהם יקדמו מינוי רב ראשי ציוני כחלק מסדר יום יותר קונקרטי בנושאי דת ומדינה. בכחול לבן הקימו מטה סרוגים שבין שאר המסרים שלו נמצאת טענה שרק הם יביאו מינוי רב ראשי ציוני, בעוד בימינה יש מי שהצביע לרב ראשי חרדי (ככל הנראה הכוונה לרב רפי פרץ שהיה חבר בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים ב2013 מתוקף תפקידו כרבצ"ר). אפילו אביגדור ליברמן, שעוסק בדרך כלל בגיור, נישואין, וגיוס חרדים, שם את האצבע על הצורך במינוי רב ראשי ציוני ואף התחייב להביא לתיקון הגוף הבוחר על מנת לאפשר זאת.

קודם כל כדאי לנסות להסביר על מה הם מדברים. מה הכוונה ברב ראשי ציוני? האם תנאי הסף הוא לרב ששירת בצה"ל? הוא צריך להיות בתפקיד לוחמה או להשלים שירות סדיר ושירות פעיל במילואים? אם הוא לא שירת ואומר ברכה לשלום המדינה זה בסדר? אמירת הלל ביום העצמאות זה תנאי סף? ונניח וכל התנאים האלה מולאו. האם עצם היותו דתי-ציוני היא מספקת? יש פער עצום בין רבנים ציוניים שונים ביחס שלהם לסוגיות דת ומדינה בישראל. יש רבנים בדרגת סא"ל שמבחינתם שירותי הדת מתפקדים מצוין למעט מעידות כאלה ואחרות, ויש רבנים בדרגת אל"מ שחושבים שצריך להפוך את המערכת על פיה. יש רבנים ציוניים שסבורים שאסור לאפשר לארגוני כשרות פרטיים דריסת רגל כלשהי ויש רבנים ציוניים שהקימו גוף כשרות כזה.

ואולי אנחנו צריכים להרחיב את מושג הציונות. לא מספיק להיות "ממלכתיים" ולהגיד הלל בברכה ביום העצמאות. אנחנו צריכים רבנים שמחוברים לעם, שמבינים את המשמעות של "חברת המופת" עליה דיבר חוזה מדינת ישראל בנימין זאב הרצל בספרו אלטנוילנד – חברה מתוקנת המבוססת על ערכי הצדק והשוויון ושואבת מן היהדות ומסורת ישראל. לאור זאת, האם רב ראשי שמתנגד לחלוטין לשירות נשים בצה"ל, גם בדיעבד וגם מלכתחילה, הוא ציוני? האם רב ראשי שמתנגד לכל הקלה בגיור גם אם הוא נעשה על ידי רבנים מקומיים הוא ציוני?

פוליטיקאים נכבדים, הבו לנו רבנים ראשיים מחוברים לאתגרי החברה הישראלית, אשר רוצים לתקן ולטפל בכשלים המבניים והמהותיים במערכת ולא כאלה שישבו על המדוכה במקרה הטוב או יקפאו על השמרים במקרה הרע. דברו על המהות ועל הצעדים הנדרשים לצורך איחוי השסע בין דתיים מסורתיים וחילונים בישראל ולא (רק) על הרקע הצבאי של המועמדים שלכם. ולא פחות חשוב, צריך לזכור ולהזכיר – מינוי רב ראשי ציוני הוא לא סוף הדרך אלא בקושי התחלת התיקון הנדרש ברבנות.

תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה