לקראת פרסום תכנית המאה של נשיא ארה"ב ישנם שאלות והתלבטויות כיצד לראות את התכנית. האם זה נס היסטורי או שיש כאן תכנית מסוכנת. ומה המבט שלנו כאנשי אמונה המאמינים בדבר השם שנתן לנו את הארץ הזו מורשה.
אני מקדים שאיני מכיר את התכנית בשלמותה ולכן אין ברצוני להתייחס לפרטיה, אלא לדבר על העקרונות. עוד אומר שאין אני רואה את עצמי ראוי להכריע בסוגיה לאומית חשובה זו. ובשאלות בסדר גודל זה מן הראוי ששליחי הציבור שלנו ייוועצו בגדולי הרבנים שלנו שנשאו על שכמם את הפריצה והקמת ההתיישבות ברחבי יהודה ושומרון.
אחרי הקדמות אלו ברצוני להזכיר יסודות ברורים ופשוטים שאמר רבנו הרצי"ה קוק זצ"ל בכמה כרוזים. ומתוכם לשאוב שלושה עקרונות מנחים כשאנו באים להגיב לתכנית זו.
א. בכרוז המפורסם "למען דעת" כתב: "כל הארץ הזאת שלנו, בהחלט, של כולנו, ואינה ניתנת להימסר לאחרים, ירושה היא לנו מאבותינו". ולכן אם בתכנית זו יש ויתור כל-שהוא על חלקים מארץ חיינו, עלינו לדחותה גם אם אנו מרווחים משהו בהחלת ריבונות בחלקים אחרים. אין לנו זכות לסחור בחלקי ארצנו ולהגדיר חלקים כאלה בעלי שליטה יותר ואחרים בשליטה פחותה.
גם אם יאמרו שאין זו מסירת שטחים לריבונות זרה אל רק אוטונומיה כבר התבטא הרצי"ה שאין לתת להם אפילו זאת וכך כתב ביום זה ר"ח שבט לפני 42 שנה: "כל דברי "שלום" קטיעא על הפקרת סיני ואדמותיו לרשות נכרים, או משהו של יהודה ושומרון, גולן ובשן, מתוך סידור של אנטומיה בעצם חיוניותה של ארץ חיינו נחלת אבותינו... הם דברים בטלים ומבוטלים". ובכרוז שפרסם שבוע וחצי אח"כ כתב: "וה"אוטונומיה" לנוכרים תושבים של אדמות יהודה ושומרון, שהן ארץ ישראל כמו תל אביב, היא אנטומיה בגופנו בחיוניותנו בארץ חיינו. אנו צריכים להשמיע לכל העם ולפני אומות העולם שיהודה ושומרון כולם עד הסנטימטר האחרון כולם שייכים לנו ולא נוכל לתת הכרה לשלטון זרים אפילו אם יקראו לזה במכבסת מילים אוטונומיה או מדינה מינוס.
פלסטינים מפגינים נגד התכניתצילום: עלי אחמד, פלאש90
עלינו להוציא מסרים ברורים שלא יחשוב מאן-דהוא שאנו מוותרים במשהו על שייכותנו לכל סנטימטר וכל רגב מאדמת ארצנו ואפילו בשתיקה. כדבר ר' לוי במדרש רבה פרשת ואחנן: "אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ אמר לו הקדוש ברוך הוא מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת (בראשית לט) ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא (שם /בראשית/ מ) גנב גנבתי מארץ העברים נקבר בארצו... את שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות (שמות ב) איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק לפיכך לא נקבר בארצו. משה על ששתק, והתפרש ממנו איזו חולשה בקשר לארץ ישראל, לא זכה להיקבר בה.
ב. המצדדים בתכנית מציינים שיש סוף סוף הכרה של מעצמה עולמית בהתיישבותנו ביהודה ושומרון. עלינו לזכור - הריבונות על חלקי ארצנו אינה תלויה בהסכמת הגויים, עלינו להחיל ריבונות מכוח האמונה בדבר השם לאברהם אבינו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב ז') וכך אמר בשיחה המופיע בספר ארץ הצבי עמ' לז: "יש לעקור מן השורש הזה את הריקבון, החולניות והחולשה של התחשבות בגויים. ריבונו של עולם! מתי התחשבנו בגויים?! כשהלכנו ליישב את ראשון לציון ופתח תקוה, התחשבנו בגויים?"
ג. החלת ריבונות על הישובים ולא על המרחבים מסביבם יש בה סכנה על היכולת שלנו להתרחב. ניתן להסכים להחלת ריבונות בשלבים על אזורים מסוימים. להתחיל מהבקעה ולהמשיך משם לאזורים נוספים. אבל החלת הריבונות חייבת להיות על השטח כולו ולא על הישובים בלבד. אחרת זה עלול להיות מחנק להתיישבות קודם כל על האפשרות להקים ישובים חדשים מחוץ לשטחי הריבונות. ויותר מכך יהיה קשה מאוד להרחיב את הישובים מעבר לגבולות החנק של הריבונות.
יותר מכך - אל לנו להסכים לשום צורה של הקפאה מוסכמת בין בכתב ובין בע"פ של המשך הבניין וההתרחבות בכל המרחבים של יהודה ושומרון. אסור לנו להסתפק בגבולות היישובים הקיימים אנו מחויבים לדברי קודשו של הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות מצווה ד': "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" אנו מצווים לא רק שלא לעזוב את הארץ בידי הגויים אלא לדאוג שלא תהיה שממה. ולא יתכן שישתמע באיזו צורה שהיא. שאנו ניתן יד להצרת התפתחותה של ההתיישבות. מה גם שאנו יודעים שכל שטח שאנו לא נאחזים בו הערבים מסביב משתלטים עליו.
עלינו להתחזק באמונתנו בדבר השם ביד משה עבדו שקראנו בפרשת השבוע: "וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
ובעז"ה נזכה לראות בהמשך בניינה של ארץ ישראל עד לבניין בית המקדש במהרה בימנו אמן.
הרב נעם ולדמן הוא ראש ישיבת 'ניר' בקרית ארבע