הרבה פעמים יוצא לי לכעוס על ראש הממשלה נתניהו. למעשה, אין לי בעיה שהוא יוחלף. 14 שנה בראשות ממשלה זו קדנציה אדירה. מה שהוא לא עשה עד היום, כבר לא יעשה. אין לי בעיה שיתפנה לענייניו המשפטיים וישחרר את המדינה שתקועה כרגע בעיקר בגללו.
אחד הרגעים הכי לא מובנים והכי מרגיזים בקריירה של נתניהו היה כשהוא תקע מקלות לרובי ריבלין כשזה רצה להיבחר לנשיא המדינה. סוף סוף איש ימין משמעותי (שאינו אנס) עומד להבחר לנשיא מדינת ישראל, וראש הממשלה מהליכוד עושה הכל כדי לסכל את הבחירה. כל כך מרגיז. ריבלין נבחר בסופו של דבר בזכות תמיכה של כמה ח"כים מהשמאל שלא חבבו את פואד, מולו התמודד.
ואז בא ריבלין עם "בני עמי בחרו בטרור". והביקורת הקשה נגד מבקרי מערכת המשפט (כח"כ הוא היה מהמבקרים הראשיים שלה). וההתנצלות בפני האיש והתהליכים יאיר גולן. אבל מילא זה. כבר התרגלנו לאנשי ימין שנבחרים למשרות חשובות ושוברים כל ההגה שמאלה. אבל תארו לכם את מירי רגב מודה לנסיך צ'רלס על העזרה של בריטניה בהקמת המדינה, או את ישראל כץ מודה לוטרינרים הרוסים שלחמו בנאצים, או את דוד לוי מתגאה בפני הנסיך בכך שהוא היה נתין של המלכה בילדותו. התקשורת היתה חוגגת על זה וארץ נהדרת היתה יוצאת במהדורה מיוחדת.
ובכן, את כל זה עשה אתמול ריבלין, תוך כמה שעות. והתקשורת? צרצרים.