בשבועות האחרונים, ספינת הציונות הדתית עברה טלטלה לא פשוטה.
איחודים, פיצולים ושוב איחודים. בעצם, הטלטלה היא טלטלה של כלל אזרחי המדינה שחווים בשנה האחרונה איבוד אמון הולך ומתמשך בדמוקרטיה הישראלית, אך ניתן לומר שהציונות הדתית היא הסנסור הכי חד של מדינת ישראל. מיקרוקוסמוס של הסערה הכללית.
אילו משבר זה היה פרוס על פני עשר שנים, כפי שהיה אמור להיות, אילו שלושת מערכות הבחירות היו מתרחשות בזמנן, השבר לא היה כל כך נורא. אך כאשר רעידת האדמה מתרחשת פעם אחר פעם ובין לבין לא ניתן לציבור זמן לעכל ולהתארגן מחדש, המכה גדולה שבעתיים.
ניתן לשבת כעת על הטירבונה ולחפש אשמים. ניתן לכתוב מאמרים מלאי שטנה. אפשר לטעון שההוא והלז, היו צריכים לפעול אחרת. אך השאלה שכל אחד ואחת מאתנו צריכים לשאול את עצמו בטרם יחרוץ את הדין היא, האם זה מקדם אותנו או חלליה, להפך.
אכן זה עושה נעים בגב להצטדק ולחפש אשמים, אך לעניות דעתי, בשוך הסערה, זה לא מצמיח אלא להפך. אני מאמין מאוד בעשיית חשבון נפש, אך בתנאי שכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו ולא יכה על חטא על חזהו של חברו.
אינני יודע מה יהיו ההשלכות של מה שקרה פה בשבועות האחרונים, אך אני רוצה לקוות ולהאמין שבטווח הרחוק נצמח ממנו. יש לנו הרבה מה להפסיד, כציבור שיש לו השפעה רבה על הכיוון אליו הולכת מדינת ישראל. לולא נתאחד באמת ונבין את האחריות המוטלת על כתפינו, אולי נהיה צודקים וטהרנים, אך בסוף בסוף, מדינת ישראל בכלל והציונות הדתית בפרט, הם שישלמו את המחיר.
אני יודע שזה קשה, אך היום, ביום שאחרי, צריך להניח את הכעסים והמחלוקות בצד. צריך להתאמץ ולראות את המחבר ולא את המפריד כי המכנה המשותף שלנו הוא רב לאין ארוך על המחלוקות וההבדלים.
ולכל המצקצקים והמאיימים כי אם כך הם פני הציונות הדתית אז הם לא ייקחו חלק ב"קרקס" הזה ולא יתנו את קולם למפלגה שאלו הם מנהיגה, אני קורא ומבקש, תנסו להתעלות מעל התחושות הקשות כלפי אדם כזה או אחר. השלם, גדול הוא מסך חלקיו. באמת באמת, הנציגים שלנו הם אנשים טובים וישרי דרך, הרבה יותר מגל האלטרנטיבות מסביב. אם נבחן את החלופות באותה זכוכית מגדלת, איתה אנו מודדים את נציגינו, התוצאות לא יהיו יותר טובות ואף סביר שיהיו קשות בהרבה. נציגינו פועלים כדי לקדם את מדינת ישראל בכל כוחם על פי תפיסת העולם עליה כולנו התחנכנו על פי משנת הציונות הדתית! נציגינו, לפעמים גם טועים בניתוח המציאות ובהשלכות המעשיות של ניתוח זה, אבל כבר אמרו לפני, שמי שלא עושה לא טועה. ב"ה, הם עושים והרבה ולכן הם גם לפעמים טועים. הדבר הכי חשוב הוא שנלמד מהטעויות הללו ונצמח מהם ואני רוצה להאמין ולקוות שכך אכן הם יעשו.
"אדרבה,
תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם
ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך,
ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה...
ותחזק אותנו באהבה אליך
כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך...
אמן כן יהי רצון"
שוקי סט
חבר האיחוד הלאומי, סמנכ"ל רשת ישיבות ואולפנות של בנ"ע