אחרי ערב של דרמות ולילה של כעס מעורבב בקבס, קמים לבוקר של מחשבות.
על הפער העצום שבין הציונות הדתית הפורחת בכל השדות האחרים לבין שקיעתה הפוליטית.
על המריבות המטופשות של מעטים שבטוחים שזה ברומו של עולם מול רבים שיודעים שזה לא.
על הפרת ההסכם מול עוצמה. אמנם לא קל לי איתם, אבל מילה זו מילה ויש גם דרך שבה אפשר לרדת מהעץ. סליחה איתמר, זה לא מגיע לך.
על מפלגת הבית היהודי, שיש לה היסטוריה מפוארת וא.נשים כה נהדרים בכל רחבי הארץ והממסדים, אבל לא בהכרח למעלה.
על כל אותם אלו שכל כך דחפו וקראו לפריימריז, אבל מסתבר שבעשירייה הראשונה אין אפילו אחד שעשה את זה ב 5 השנים האחרונות בקרב פורום רחב יותר מ 100 איש.
על המצב שבו מנהיגי הציונות הדתית שהתפצלו לפני שנה בשביל להגדיל את הגוש ולהביא קולות מבחוץ- ובזמן הזה הצליחו לרסק אותו, לחרחר מלחמות בתוך המגזר, מערכת בחירות שלישית ועוד לחזור לטופ.
על רשימת ימינה לכנסת, שמורכבת מ- 4 מפלגות שונות, 3 חילונים והרבה דבק מלאכותי שמחבר בניהם ואפילו מבלי להזכיר את ״הבלוק הטכני״.
על כל אותן הודעות שבר וטלפונים מודאגים שמקבל כבר חודש עם השאלה ״מה יהיה״, ולענות באופטימיות שיהיה טוב.
על זה ששותק כבר חודש בשביל שלא להוסיף אש למדורת השבט, אבל בנתיים הכל נשרף גם בלעדיי.
על זה שמאוד אוהב פרסונלית את מרבית האנשים ברשימה, ומתחבר אדאולוגית, אבל מתעב את צורת ההתנהלות שלהם.
על האחדות שהגיעה סופסוף אמש, אבל במחיר כבד של אובדן אמון ציבורי טוטאלי ותחושת מיאוס כללית. ניצחתם בקרב, אבל הפסדתם במלחמה.
במערכת הבחירות הנוכחית איני אתמודד, כמו רבים וטובים מחבריי שנשכחו בדרך לניצחון הפירוס המביך שראינו אתמול.
נמשיך להילחם ולהוביל מהלכים בישראל ובציונות הדתית בתרבות ובתקשורת, לחבר גשרים בין קהילות ותרבויות, ולשקם לאט לאט את ההריסות בשדה הפוליטי. בואו נקווה שלא נתראה עוד כמה חודשים במערכת הבחירות הרביעית.
בנתיים יצאתי קצת לנשום אוויר צח ולראות שטוב.
תכף אשוב