מי יציל את הבית שלי

כמה שעות ימים ולילות נצטרך להשקיע בתיקון נזקי הסופה? אנני מדברת על מזג האויר וההצפות אלה על הנזק החברתי חינוכי  שנעשה בעקבות המתרחש במרכז הבית היהודי.

הצטרפתי לבית היהודי כאשר משהו חדש התחיל. עד אז הייתי בן מתפקדי הליכוד. אין זה אומר שכל חיי בחרתי ליכוד, אך במשך השנים הצבעתי לימין.

נקודת השבר שלי עם הבית היהודי החלה בוועידת המפלגה באוקטובר 2018. היה זה לקראת הבחירות לראשויות המקומיות. ברשויות מקומיות רבות, כגון בירושלים ונתניה, קמו תנועות שעסקו בבעיות המקומיות של כל עיר ועיר ואחדו תחתם אנשים ממפלגות שונות וסחפו אחריה בוחרים רבים. לצידם פעלו המפלגות הישנות החשובות במישור הארצי והמדיני, שאיננו רלבנטי לזירה המקומית. בירושלים למשל, מצביעים רבים שבבחירות הארציות לכנסת הצביעו לבית היהודי, בזירה המקומית היו בתנועת התעוררות.

בעיצומם של הבחירות המקומיות, כאשר נציגי הערים היו תלויים בבנט ובכספי המפלגה, נערכה בבית היהודי ועידה של המרכז. בנט שינה שם אז את תקנון המפלגה ונתן ליושב ראש כח בלתי מוגבל. אני מקווה שבאותם רגעים הוא עדין חשב שימשיך להוביל במפלגה זו. ועידה זו זכורה לי וצרובה בליבי, יצאתי ממנה המומה ומזועזעת. תאמינו לי אני מבינה בפריימריז ובוועידות, אין על הליכוד בלימוד הזה, ובכל זאת ברגעים הללו נוצרו הסדקים באמון שלי במפלגה. בוועידה זו ערכו הצבעה גלויה והצורך בתמיכה תקציבית בזירה המקומית לא אפשרה לפעילים מהזירה המקומית להצביע נגד מחשש לפגיעה בתקציב הקמפיין בזירה המקומית.

היה נראה שאין באמת דמוקרטיה, רק מסווה של דמוקרטיה, ושהקהל הוא רק חותמת גומי. לא ספרו את הקולות, ורק מי שהצביע נגד נבדק אם הוא באמת חבר מרכז. התחושה היתה נוראית. כהרגלי כתבתי על כך כמה מילים ברשת חברתית, וקיבלתי נזיפה בסגנון בולשביקי מאחד מבכירי המפלגה.

זמן קצר לאחר מכן בנט פרש, השאיר לנו לירושה את תקנון המפלגה שנתן את כל הכח ליו"ר, ומי שקוטף פירות אלו היום הוא השר, הרב רפי פרץ, שלא נבחר על ידי הציבור אלא על ידי ועדה מייעצת שאישרה את ההחלטה של הועדה המסדרת. 

כמובן ששילמתי מחיר אישי בהצטרפותי בזירה המקומית לתנועת התעוררות באמירות שאני שמאלנית בכלל. בכירים מהבית היהודי שרגע לפני כן הטיפו שבית לא עוזבים וכיצד אני פועלת בזירה המקומית במפלגה אחרת, עזבו את הבית ברגע הפילוג יחד עם בנט ומפלגתו החדשה. ואני שואלת את עצמי אם בית לא עוזבים אז בית מחריבים?

אני כותבת כיון שאבדן הערכים ייצור נזק לילדנו. מה הם סופגים ממה שהם רואים? ש"כל  דאלים גבר"? להשתמש במפלגה ולאחר מכן לעשות ממנה אקזיט על חשבון האחרים?

הרשימה האחרונה מטרידה אותי ביותר. חברי מפלגה עובדים שנים ועושים ימים כלילות למענה, ולבסוף את מקומם תופסים אנשים מוצנחים. לא עברו 24 שעות מרגע שהרב רפי פרץ הכריז בוועידה שהוא מוותר על זכות השריון שנתנה לו, ובניגוד להצהרותיו הוא משבץ את שרה בק במקום 3 ודוחק את מקומה של עידית סילמן. אינני מכירה את שרה לעומק, טרם יצא לי לשוחח איתה, מוכשרת ככל שתהיה ואף מטאור, ההצנחות של דמויות מבחוץ מעבירות את המסר לחברי המפלגה, אל תעמלו ותעבדו קשה, זה אינו המדד להצלחה. מספיק שתהיו מפורסמים אם אפשר גם אנשי תקשורת, ויודעים מה אהיה בוטה, תהיו גם קצת יפים, והנה אתם בפרונט.

עידית סילמן שבכל זמן היכרותי יוצאת מגדרה, מסורה ועובדת קשה עבור הבית היהודי, נקראה לדגל לאחר פרישתה של העיתונאית יפעת ארליך  בעקבות שילוב עצמה יהודית בבחירות של אפריל, ממוקמת עתה במספר 5, הספק ריאלי. עשית את שלך בבחירות אפריל – בצורך שלנו בשריון של אישה, עכשיו ניתן לדחוק אותך. כלומר, אין קשר בין העשייה הפרלמנטרית והחברתית למיקום שלך. ספק אם המפלגה תעבור בבחירות את אחוז החסימה לאחר פרישת האיחוד הלאומי והצטרפותם לימין החדש, בעקבות ההתנהלות הכוחנית והכושלת של הרב רפי מולם, עם הצבת עובדות בשטח שעליהם לקבל ללא משא ומתן. ואפילו אם כן יעברו, ספק אם יגיעו ל 5 מנדטים.

היום אני יותר מוטרדת מתמיד. ערכים חברתים וחינוכיים מועברים לילדים בעשייה. השתיקה של החברה הדתית ציונית ככללה על הנעשה, מראה את אבדן המצפן ומצפון. הציבור כבר אינו הולך כעדר אחרי כל מנהיג ומפלגה שמתעתעת בו, והוא יחפש לו בית פוליטי אחר.

כולי תקווה ששליחי הציבור יבינו שיש ציבור מבעד לשליחותם ומדי פעם יסבבו את הראש ויבדקו אם הציבור עדין איתם.