שנה לפטירתו: גדלות נשמתו של הרב אלישע וישלצקי

האם אפשר להשלים את החסר לנו מהרב אלישע? אני מנסה לחשוב מה היה אומר לנו היום ועכשיו הרב אלישע? מה הוא היה אומר לעשות ואיך להמשיך הלאה?

חדשות כיפה הרב יעקב דביר 15/01/20 09:38 יח בטבת התשפ

שנה לפטירתו: גדלות נשמתו של הרב אלישע וישלצקי
הרב אלישע וישליצקי ז"ל, צילום: דניאל מזרחי

"אחד מבני חבורה שמת – תדאג כל החבורה כולה" (שבת קו ע"א).

מסביר הרב קוק בעין איה שם (פרק יג סעיף י) ש"תדאג" פירושו תדאג להשלים את החסר.

האם אפשר להשלים את החסר לנו מהרב אלישע? אני מנסה לחשוב מה היה אומר לנו היום ועכשיו הרב אלישע? מה הוא היה אומר לעשות ואיך להמשיך הלאה?

הגמרא במסכת שבת (קה ע"ב) אומרת שהתעצלו בהספדו של יהושע בן נון ולא הספידוהו כראוי, ולכן רגש עליהם ההר להורגם.

נשאלת השאלה: וכי יעלה על דעתנו שישראל התעצלו להספיד את יהושע? מסביר הרב קוק את הגמרא הזו (שם סעיף ו) ומבאר שלא הספידו אותו באופן נכון. דיברו בהספד רק על המעשים הכבירים הגלויים שלו: לימוד התורה אצל משה רבנו, כיבוש הארץ במלחמות, חלוקת הארץ לשבטים ועוד, אך לא דיברו על נפשו ואישיותו הפנימית, שממנה יצאו כל המעשים הכבירים הללו. ללא מבט על הכוונות הפנימיות של הנפש אי אפשר להבין נכון את המעשים שיצאו ממנה.

אכן שמענו הרבה מאוד סיפורים מדהימים על מעשיו והנהגותיו של הרב אלישע, אך כדי שלא ייחשב ש"התעצלנו" בהספדו חייבים אנו להתבונן במחשבותיו וכוונותיו, להתבונן בחזונו הגדול, ומתוכו לשפוך מעט אור על מעשיו.

הרב אלישע היה איש של העתיד, לא של העבר ולא של ההווה. המבט שלו היה תמיד כמה עשרות שנים קדימה – לברר לאן אנו חותרים, מה היעד והתכלית שלנו. אמנם הוא ידע גם לעשות שלום בהווה ולהשקיט מריבות בין אנשים וקבוצות, אך מעל כל זה ריחף החזון הגדול שהוא ראה, חש והרגיש שניתן להגיע אליו.

החזון שלו היה תמיד כללי: כלל הישיבות; הקבוצות; הקהילות והגרעינים; כלל הציבור הדתי לאומי; ומעל הכול כלל ישראל; עתידה של האומה בארצה; עתיד המדינה; ויותר מכול – מה שדיבר, לימד וכתב עליו כל הזמן: "התקדמות הגאולה בעידן של חבלי משיח". הוא לימד כיצד להרים את הראש מכל המורכבויות והסיבוכים, לראות את היעד, לא להתייאש, לא ליפול בקטנות ובהכרח, לא להפסיק ולא ללכת אחורה אלא תמיד קדימה ולמעלה.

ומהי ההסתכלות למעלה? לא רק אחדות קהילתית, לא רק שלום בגרעינים התורניים וביניהם, לא רק נעימות בין אדם לאדם ובין משפחה למשפחה, אע"פ שוודאי וודאי שהרב אלישע עסק גם בכל אלה, אלא להתרומם לתורה ולאמונה, להתרומם לצפייה לישועה, להתרומם למחשבות אידאליסטיות גדולות.

אצל הרב אלישע החזון לא היה מופשט ומנותק מן המציאות. הוא מיד החל ליישם את השלבים בדרך להגיע לשם, תמך בהקמה והוספה של שיעורי תורה בכל גרעין וקהילה, בהקמת תלמודי תורה אחה"צ כדי להרבות תורה בכל מקום, ביקר בבתי ספר ונפגש עם ילדים הלומדים בהם כדי ללמד אותם בעצמו. הוא הסביר בכל הזדמנות שהמרכז של קהילה וגרעין תורני הוא תלמוד התורה והמוסדות החינוכיים הנמצאים בתחומו.

השאיפות הללו יצאו מנשמה גדולה שלעיתים הגוף היה צר מלהכילה, כשאיפות של חסידי הדור הרואים מול עיניהם רק את טובת הדור ולוקחים על שכמם את משימת תיקונו והעלאתו, שאיפות של נפש צופה גאולה הרואה בכל המשברים רק שלבים הכרחיים כדי לטפס במעלה הדרך לגאולה שלמה ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש".

את הרב אלישע הכרתי כ40 שנה. קשה לי מאוד ללא הנעימות האישית שלו,  ללא מעשיו הכבירים האינטנסיביים, ללא הדחיפה הקבועה שדחף את כולנו, ללא החיוך, השמחה והשכנת השלום שהשכין בינינו. אך מעל הכול חסרה נשמתו הגדולה שבאופן סגולי הזרימה לכולם יחד ולכל אחד לחוד זרמי חיים טהורים. חסרה לנו הנשמה מנביעת החזון הקבוע ההולך ומתעלה כל הזמן ומעל הזמן, חסר לנו מעיין החיים הזה ששכן בינינו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויקום יחד עם כל מתי עמנו במהרה בימינו אמן

בדמעה, בכאב ובגעגוע