1. הרב רפי פרץ לא יודע להתראיין. זה היה ברור מאז הראיון הראשון שלו, וזה לא השתנה. הוא נופל לכל בור שמציבים לפניו, ואז חופר לעצמו בור נוסף. להיות אדם שלא יודע להתראיין זו אינה בהכרח הבעיה הכי גדולה שאפשר לדמיין. אך זו בעיה להיות *פוליטיקאי* שלא יודע להתראיין, וזו בעיה עוד יותר גדולה להיות פוליטיקאי שלא יודע להתראיין ובכל זאת מתראיין.
2. הרב רפי הוא חרד"לי. בהרבה נושאים הוא שמרן הרבה יותר ממני. זכותו. ההתנפלות עליו מלמדת עד כמה שיח הגיוון, ה-diversity, הוא שטחי ומזויף. דורשים בכל מקום גיוון בהופעה החיצונית: שבכל פאנל יהיו גברים ונשים, אשכנזים וספרדים, וכן הלאה. אבל אסור שום גיוון בדעות: כולם חייבים להביע בדיוק אותן עמדות נאורות. כל מה שחורג במילימטר מהמוסכמות הנאורות - מוגדר כדיבור שנאה ומושתק בזעם. הרב רפי, עם כל ניסוחיו הלא מוצלחים, הקפיד להתרחק ולהסתייג מהסתה ומאלימות. יש באמת דברי שנאה שצריך להשתיק: השמצות גסות, שקריות בעליל ומסיתות, אמירות שאינן מבטאות השקפת עולם אלא סתם ביב שופכין, הצהרות כמו "הדתיים אונסים קטינים" של לזר קפלון מ"ישראל ביתנו". דבריו של הרב רפי, בין אם מסכימים איתם ובין אם לא, אינם מתקרבים לרף הזה. אם איזה איש ציבור היה אומר שהוא גידל את ילדיו באופן טבעי ובריא ולכן הם לא הפכו דתיים, זו הייתה אמירה שלא מעידה על רגישות או על טעם מעודן במיוחד, אבל גם לא הייתה מולידה התנפלות המונית. זו דעתו.
3. הרב רפי פרץ הוא שר החינוך, אבל לא נתן שום רמז שבכוונתו לכפות את השקפותיו הללו על המערכת שבראשותו. להפך; כששאלו אותו מה דעתו כשר על מורים שיוצאים מהארון בפני תלמידיהם, השיב: “אני לא דן אף אחד ומכבד כל אחד. אם מנהל בית הספר אישר, אני לא מתערב”. אפילו לו רצה להנחיל למערכת את דעותיו, המבנה הארגוני של משרד החינוך והביורוקרטיה שלו לא היו מאפשרים זאת. דווקא מהצד השני לא בוחלים באינדוקטרינציה, וכמה ראשי רשויות כבר הורו בפומבי לבתי הספר שבעירם להעביר שיעורי הטפה כנגד שר החינוך שלהם.
האם לא יכול להיות בישראל שר חינוך עם עמדות שנויות במחלוקת? צריך לזכור שכבר היו לנו שרי חינוך כמו יוסי שריד או שולמית אלוני, זו שהצהירה כי "החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית".
4. מאכזבת - ולא בפעם הראשונה - הצטרפותו של בני גנץ לעליהום על ידידו רפי פרץ. כאשר שאלו בעבר את הרב פרץ על גנץ הוא לא היסס להצהיר: "אנחנו חברים בלב ונפש, גם בחלום אני לא אפסול אותו". הוא שילם מחיר פוליטי פנימי על האמירה הזו. מתברר שאנשים שונים מייחסים ערך שונה לחברוּת, כשהם מריחים איזו הזדמנות פוליטית.
5. הרבה שואלים למה הרבנים מדברים כל כך הרבה דווקא על להט"ב. התשובה היא שבדרך כלל לא הם אלו שבוחרים להתמקד בנושא הזה. בכל מקום ובכל ראיון שאליו מגיע רב, מיד שואלים אותו על להט"ב, ומיד תשובותיו הופכות לכותרת ראשית. אני בטוח שלו זה היה תלוי ברב רפי, הוא היה מעדיף לדבר על נושאים אחרים, שבאמת דחופים יותר על סדר היום שלנו, לכל הדעות.
6. איזה הבדל בין הראיון הזה לבין הראיון המצוין שעשתה רחלי מלק בודה במקורנו הראשון עם הרב יגאל לוינשטיין. בלי הנחות, בלי ויתורים, אבל בכבוד, תוך התמקדות בעיקר. גם הרב לוינשטיין עצמו הראה שהמסע שלו בחברה הישראלית שינה וריכך אותו. וראינו שם גם פלא גרפי: מתברר שאם מתאמצים אפשר איכשהו לצלם רב בלי רקע חשוך ומפחיד שמוציא אותו השטן עלי אדמות.
המאמר המלא פורסם בדף הפייסבוק של הרב חיים נבון