בשו"ת שמתפרסם היום, מראיין הרב מרדכי ציון את הרב אבינר, ושואל אותו אודות עמדתו כלפי הכנסת תלמודי התורה תחת הסמכות של החינוך הממלכתי דתי. הרב אבינר מתבטא כמי שתומך במהלך ומסביר מדוע.
להלן הראיון:
ש: הרב שמח על הכנסת תלמודי תורה בתוך החינוך הדתי...
ת: ודאי. כולנו שמחים על ריבוי תלמוד תורה. לצערנו עד כה החינוך הדתי היה יותר מדי דל בתורה. ועתה הוא ירבה ויוסיף.
ש: אבל מי יקבע את תכנית הלימודים באותם תלמודי תורה? שמא אותם אנשים שעד כה תמכו בדלות, ועתה יכניסו אותה דלות בתלמודי התורה?
ת: אין כאן שאלה. מי שקובע את התכנית הוא ריבונו של עולם. ואיננו צריכים להמציא את הגלגל. אלו דברים מפורשים ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ב, וכן בשולחן ערוך, ולא עוד, אלא במסורת רציפה של אלפי שנים.
ש: אפשר לציין מה נפסק שם?
ת: הרמב"ם כותב למשל שיש ללמד את הילדים תורה, כל היום ומקצת מן הלילה, כולל יום שישי ושבתות ומה שנקרא היום חופשים. הם פנויים רק ערב שבת וערב יום טוב לקראת סוף היום וכן בימים טובים.
ש: זו תכנית די צפופה!
ת: ברוך ה'. כמובן אם זה מעבר ליכולת של הילדים, יש לשאול גדולי הדור מה לעשות. אבל בודאי לא למעט לעומת מה שהיה נהוג עד כה בתלמודי התורה. מעלים בקודש ולא מורידים. אגב, הרמב"ם אינו מזכיר לימודי חול, אלא רק לימודי "ליבה", ומה היא ה"ליבה" שלנו? נשמת ישראל ותורה.
ש: ומה בדבר המורים?
ת: אין כאן שאלה. עיין ברמב"ם שם שאין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק, כלומר שלם ביראת שמים ובידיעת התורה.
ש: ומי יקבע אם מורה מלא יראת שמים ותורה?
ת: אין כאן שאלה. רק מי שהוא בעצמו מלא יראת שמים ותורה, כלומר תלמידי חכמים אמיתיים.
ש: האם כל הנ"ל הוא המלצה או חובה?
ת: אין כאן שאלה. הרי הרמב"ם פוסק שעיר שאין בה תינוקות של בית רבן, מחרימים את אנשי העיר ואת העיר. ה' ישמרנו.
ש: אבל יש עוד דברים חשובים מלבד לימוד תורה?
ת: בודאי. אבל אינם מוטלים על ילדים תמימים וטהורים. למשל בית המקדש הוא מאוד חשוב וקדוש, ובכל זאת אין מבטלים עבורו את תינוקות של בית רבן. כל זה ברמב"ם.
ש: אז מה כן חשוב?
ת: פשוט מאוד. קיום העולם! זה יסוד הכל! והנה הרמב"ם אומר: אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן.