עד לפני כמה שנים, בכל טופס שנדרש אדם למלא הופיע סעיף "המין", והאדם נדרש למלא אחת משתי אפשרויות. כך הוא גם בתעודת הזהות. מי שנולד זכר נרשם שם כזכר, מי שנולדה נקבה נרשמה כנקבה, והכל בא על מקומו בשלום.
אלא שלפני עשור או שנים פלשה לחיינו מלה חדשה: מגדר. לא רק לטפסים היא פלשה. היא פלשה לכל מקום. באקדמיה יש מחלקה ללימודי מגדר. בצה"ל יש יועצת לענייני מגדר. מגדר כאן ומגדר שם. איך הסתדרנו אלפי שנים בלעדיה?
הסתדרנו מצוין. התחלנו להסתבך כשהמגדר נכנס. המגדר אינו סמנטיקה, ולימודי מגדר אינם מדע. מדובר בתפישת עולם דורסנית ורדיקלית, שמבקשת להשתלט על העולם דרך האקדמיה והסמנטיקה.
העולם בנוי מגברים ונשים. לגברים יש תכונות מסוימות, לנשים יש תכונות אחרות. הגברים תורמים לעולם את התרומה הייחודית שלהם והנשים תורמות לעולם את התרומה הייחודית שלהן. העולם בנוי מיחידות שמורכבות מגבר אחד ואשה אחת שכורתים ביניהם ברית ונעשים לבשר אחד, והם ממשיכים את קיום העולם לדורות הבאים. כך שכל אחד מהם נותן את תרומתו הייחודית לשלם המשותף.
כך הוא בניינו של עולם. אבל לאחרונה פלשו לעולמנו גורמים שמבקשים לפרום את המארג הזה נימה אחר נימה. הם לא מוכנים לקבל את העובדה שיש לגבר תרומה יחודית משלו ולאשה תרומה יחודית משלה. הם לא מוכנים לקבל את העובדה שבית בנוי מברית נצחית שכורתים ביניהם שני אנשים. הם לא מוכנים לקבל את העובדה שבית מקימים למען הדורות הבאים. בכלל, העולם מבחינתם אינו אלא מקום שנועד לשרת את האדם הבודד ואת האגו שלו. ואם כך – למה להפלות בין אדם לאדם? אם כל אדם עומד לעצמו ואינו חלק מבניין העולם כולו, אז במה הוא נבדל מאחרים?
כדי להנחיל את תפישת העולם הזאת הומצאה המלה מגדר, על כל המערכת העוטפת אותה. מהיום אין גברים ואין נשים. לכל אדם זכות הגדרה עצמית, כגבר, כאשה, או ככל הגדרה אחרת העולה על דעתו. אמיתית או דמיונית. עם או בלי קשר למהותו האמיתית ולתפקיד שאותו הוא יכול למלא בבניין העולם. כבר אין משמעות לאמת האובייקטיבית אלא רק לתחושה ולתשוקה הסובייקטיבית של הפרט.
אבל העולם לא נבנה מתחושות סובייקטיביות. הוא נבנה מאמיתות אובייקטיביות.
ולעובדה הזאת מתכחשת המפלגה המובילה את המגדר. הבעיה היא שהמפלגה הזאת לא מזדהה כמפלגה. היא מבקשת לכפות את השקפת עולמה על הציבור כולו.
הגיעו הדברים לידי כך שמשרד החינוך הוציא מכרז לממונה על המגדר.
מן הראוי שמשרד ממשלתי, וודאי משרד הממונה על חינוך הדורות הבאים, יבנה את החינוך על ערכי העתיד והנצח של העם, ולא על ערכי התחושה והתשוקה הסובייקטיבית של האדם הפרטי.