״השומר שבת, הבן עם הבת, לאל יירצו, כמנחה על מחבת״ (פיוטי שבת)
ביסודו של דבר – אמונת אדם מתבטאת באופן עוצמתי במקום בו הוא מוכן לוותר על אינטרסים אישיים כדי לממש את היסודות האמוניים שבו.
הרבה מהדורות הקודמים, בעיקר אלו שנדדו לארצות הברית, נאלצו לעמוד בניסיונות קשים מאוד בשאלות פרנסה, ובמשמעות של סרוב לעבוד בשבת. חלקם הגיע עד פת לחם בשל כך.
ודבקותם באמונתם חרתה בדורות שאחריהם, וצירפה לדורות שלפניהם, את הנאמנות והדבקות בשבת.
וצאצאיהם עומדים בניסיונות לא פחותים. לוותר על תחרויות ואולימפיאדה למען השבת; לא להופיע באירוויזיון מכוחה של הנאמנות לשבת; לסגור אתרים עיסקיים רווחיים בהקשרים בהם חייבים לעשות כך; להחמיץ כנסים בינלאומיים וקידום אקדמי מתוך דבקות ביום השבת. ועוד ועוד.
עיקרו של יום השבת הוא יום אמונה בריבונו של עולם כבורא עולם, ויום מתן מנוחה לסובב אותנו ולעצמנו מכוחה של יציאת מצרים. בשל כך, המצב הבסיסי של שבת הוא עונג ושמחה, קבלת פני מלכה ושביעה מטובו של הקב״ה.
לעתים נאמנות זו גובה מחיר.ואשרי אלה העומדים בו, ובכך מעצימים את המחויבות ליום הקדוש הזה. ונכון שאנחנו עצמנו, והורים, ומחנכים, והציבור – ייראו בהם מורות דרך ומצפן תורני ללכת בדרכו.
זוהי חיבת הקודש.
הרב יובל שרלו מפעיל רשת של קבוצות ווטסאפ, ערוץ טלגרם ועמוד פייסבוק, הקרויים 'זיקים', בהם הוא שולח מדי יום התייחסות קצרה במבט תורני על שלל נושאים. ניתן להצטרף לקבוצות הווטסאפ דרך הלינק.